הערכה חלופית שאלת חקר

מטלת סיום-
הערכה חלופית 30%

•תוכן- 

בעבודה שלי אענה על שאלת המחקר שלי אביא תיאוריות שונות שיעזרו לי לענות על השאלה היטב והסביר איך המחקר שעשיתי תומך בתשובה של השאלת חקר. 

                                                                                         מבוא      

שאלת החקר:                                                      האם צפייה ממושכת של הצופה בתוכן אלים יכולה להשפיע על ההתנהגות שלו?                               מקורות מידע בהם נעזרתי: http://syllabus.org.il/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A (מאמר אקדמאי) http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=d9d05ea5-72c7-4469-91ad-56b15b2983bb&lang=HEB               http://www.ismal.co.il/imgs/uploads/refua-umishpat-27-159.pdf  י מענה לשאלת החקר: התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים. בכל הז'אנרים ניתן להבחין בתכנים אלימים גלויים, סמויים או מרומזים. החל מסרטי מלחמה, מערבונים, דרמות, משטרה, ספורט, פרסומות, וידיאו קליפים, חדשות, ואפילו סדרות לילדים. כמעט בכל תכניות הטלוויזיה ישנם תכנים אלימים – פיזיים, מילוליים ומיניים. הצופים חשופים למידה גדושה של אלימות המשודרת מדי יום. לכך נוספים סרטי קולנוע אלימים, אתרי אינטרנט בעלי תכנים אלימים, משחקי מחשב אלימים ועוד. ישנם המון אנשים שכאשר הם צופים בתכניות המהוות אלימות הם נוטים לקחת את האלימות לחייהם וליישם אותם. צפייה ממושכת בתכניות המהוות אלימות יכולות לגרום לדברים טובים ולדברים רעים. ישנם כמה תיאוריות שמראות את ההשפעה של האלימות בטלוויזיה על הצופה. ישנה את תיאוריית הגירוי לאלימות שאומרת שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה. לדוגמא אם אדם צופה בקרב אגרוף לאחר הצפייה הוא התפרץ בעקבות המתח וההתרגשות. תאוריה נוספת שקיימת היא תיאורית הלמידה והחיקוי, הטיעון העיקרי של תיאוריה זו היא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ את התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. בתנאים מסוימים קובעת התיאוריה שהצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים, כלומר האלימות בטלוויזיה משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי. לדוגמא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4421777,00.html   אחד הגורמים המשמעותיים שהתגלה במחקרים כמשפיע על התפתחות התנהגות אלימה אצל ילדים, בילדות ובבגרות, הוא רמת החשיפה הגבוהה שלהם מגיל צעיר לתכנים אלימים באמצעי התקשורת השונים ובמשחקי מחשב ווידיאו. סרטים אלימים שילד רואה, ומשחקים אלימים שהוא משחק, מגבירים את הסיכוי שיתנהג באלימות, בהווה או בעתיד, דרך תהליכי חיקוי והזדהות והקהיית סף הרגישות למעשים תוקפניים. התכנים האלימים הנצפים, המשפיעים על התפתחות התנהגות אלימה של ילדים, הם לאו דווקא האלימים ביותר בעיני המבוגרים, אלא אלה שהילד תופש כמוצדקים ומציאותיים, ובעיקר כאשר הוא מזדהה עם הדמות האלימה הנצפית. דיון באלימות ילדים ונוער אינו שלם מבלי להתייחס להשפעה של טלוויזיה על אוכלוסייה זו. מחקרים רבים עסקו בהשפעות של צפייה באלימות בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה של ילדים. החומר אשר הצטבר עם השנים מעיד בצורה ברורה על קשר נסיבתי בין צפייה באלימות לבין התנהגות אלימה. הקשר הזה מוסבר באמצאות תיאוריות פסיכולוגיות שונות. תיאורה אחת לדוגמא: ילד לומד דפוסים אלימים על ידי צפייה בדמויות שהוא מעריץ ולאחר מכן מחקה את הדמויות האלה. ילדים הצופים רבות באלימות עלולים לפתח אטימות לסבל של הזולת, במיוחד כאשר האלימות מבוימת וסף הכאב של השחקנים אינו קשור למציאות. כאשר הדמות האלימה היא דמות נערצת, הדבר עשוי לעודד ילדים להתנהגות דומה. על אף דרישות חוזרות ונשנות של פסיכולוגים שמופנות לתעשיית הטלוויזיה להפחית את רמת האלימות ולהציג אותה בצורה אמתית יותר, תוכניות כאלה ממשיכות להציג אלימות כדבר הרואי וזוהר. הצופים לומדים להשתמש באלימות לפתרון בעיות, מה גם שהקרבנות אינם נפגעים פגיעות של ממש אלא להפך, ההתנהגות האגרסיבית איננה זוכה לענישה. הצופים אינם רואים שום ביטוי של חרטה אצל מבצעי האלימות. אדרבה, לעתים קרובות, ה-׳ירעים״ זוכים לשבחים. עור נמצא, כי ״בשליש מהתוכניות הועבר מסר בלתי מפורש שמותר להשתמש באלימות למטרות חיוביות״. לדברי עורכי המחקר, ״מסרים מסוג זה נותנים לגיטימציה להתנהגויות אלימות ומשמיעים גישה לפיה המטרה מקדשת את האמצעים. מסר הגורס שחשוב שהטובים יראו לרעים שגם הם חזקים ויכולים להיות אלימים מטפח תפיסה חברתית גברית כוחנית״. בתכניות הטלוויזיה הועברו גם מסרים שלפיהם, ״אלימות גוררת אלימות״ ו-״אי אפשר לעצור אלימות״. (מתוך אלימות ילדים ונוער היבטים פסיכולוגיים וחברתיים. http://www.ismal.co.il/imgs/uploads/refua-umishpat-27-159.pdf ). מחקר אורך אשר בדק את הרגלי הצפייה של ילדים ואת מידת האגרסיביות שלהם בילדות וכ- 15 שנים לאחר מכן, מצא כי מידת האגרסיביות של הצופים (גברים ונשים כאחד) בבגרות הושפעה מההזדהות עם דמות טלוויזיונית אלימה מאותו המגדר של הצופה, ומתפיסות הצופה לגבי הממשיות של האלימות בטלוויזיה. לא זאת בלבד אלא שהשפעת המשתנים הללו ניבאה את התגברות ההתנהגות האגרסיבית לאורך זמן. מעבר לכך, ממצאי המחקר הראו שכיחות גבוהה יותר של התנהגויות אלימות ואנטי-חברתיות חמורות מאוד בבגרות בקרב 20% מן הנבדקים אשר קיבלו בילדות את הציונים הגבוהים ביותר בתדירות החשיפה לאלימות בטלוויזיה, בהזדהות עם דמות טלוויזיונית אגרסיבית מאותו מגדר, ובאמונה כי הטלוויזיה מתארת את החיים כפי שהם באמת (Huesmann, Moise-Titus, Podolski & Eron, 2003). עוד תיאוריה לגבי האלימות היא תיאורית הזיכוך שאומרת שבמהלך הפעילות הרגילה והשגרתית אנשים צוברים תסכול והם עלולים לפרוק אותם בהיותם במצבי לחץ, בהתנהגות אלימה. הזיכוך הוא פורקן של התסכול והמתח באמצעות צפייה בפעילות אלימה של האחר. תיאוריה זו יכולה להגביר את האלימות של הצופים משום שעם זה שהם מתוסכלים אז כשהם צופים באלימות זה מגביר את התסכול ויכול לגרום להם לפרוק את התסכול בדרך אלימה.  לפי תוצאות הסקר שערכתי ישנם כ 37.2% אנשים שאוהבים לצפות בתכנים אלימים. 79.1% מהאנשים מרגישים אלימים יותר אחרי שהם צופים בתכניות האלימות תוצאות אלה מדגישות את העובדה שצפייה בתכנים אלימים אכן משפיעה על הצופים להיות אלימים יותר משום שרוב האנשים שענו על המחקר אמרו שאחרי שהם צופים בתכנים אלימים הם מרגישים יותר אלימים. לסיכום, לפי דעתי לצפייה בתכנים אלימים יש השפעה רעה על רוב האנשים. היא גורמת לנו להיות אלימים יותר, להרגיש צורך להתפרק בצורה אלימה ולחקות אנשים בהתנהגות לא הולמת שלהם המוצגת בטלוויזיה. היה מאוד מעניין וכיף לחקור את שאלת החקר הזו משום שזה באמת יכול לשנות את התפיסה לגבי האלימות שמשודרת בטלוויזיה.