"אני לא פיליפנה"
קריסטל בת ה-6 נולדה להורים פיליפינים וננטשה על ידי אמה שהייתה בת
שבוע בלבד.
אביה נשאר איתה עוד כשבוע ולאחר מכן נעלם גם הוא. הוא השאיר אותה בפתח ביתה של ג'נט, עובדת זרה וחוקית בישראל. ג'נט, אישה בת 45 עובדת בארץ כבר כ- 10 שנים, ללא ילדים משלה, היא החליטה לקחת לחיקה את קריסטל והרגישה כאילו זה מתנה מישו הקדוש. עד היום היא מגדלת אותה באהבה, בצניעות ובשמחה.
לאחר כמה שבועות ג'נט גילתה כי קריסל עיוורת בשתי עיניה. בגיל 9 חודשים היא עברה ניתוח בשתי עיניה, ניתוח שנחל אכזבה וכשלון ועיניה של קריסל הפכו ללבנות כמעט לגמרי.
קריסטל חברותית, חייכנית, חכמה וללא עכבות, כיאה לילדים בני גילה.היא ישראלית לכל דבר, עושה קבלת שבת, שאת ברכתה היא יודעת בעל פה, חוגגת את חגי ישראל, מדברת עברית רהוטה ומתקשה להבין מדוע כולם אומרים שהיא פיליפינית שהרי היא גרה בישראל ומרגישה ישראלית ברמ"ח איבריה. היא מתעקשת לדבר עם אמה עברית למרות שזו לא שולטת ברזי השפה, היא לא מוכנה לדבר פיליפינית אך מבינה את השפה, והתקשורת עם אמה הופכת לבליל של שפות עברית, אנגלית וטגלוג, העגה הפיליפינית אותה ג'נט מדברת עם משפחתה.
הסיפור מתאר את הניסיון של האם ג'נט להשיג ויזה כדי להשאיר אותה ואת קריסטל בישראל. הסרט מתאר בנוסף את הקשיים של הפיליפינים בישראל והפחד שסורר בהם.
הסרט מאופיין על ידי כמה מאפיינים.
הוא מתאר את הסרט התיעוד הקלאסי שבסרט זה הבמאי מסתיר את נוכחותו והוא מרכב לרוב מראיונות ומצילומים. אמצעים אלו מעצימים את רושם האמת ואת האשליה של צפייה במציאות כפי שהיא.
בנוסף הסרט הזה הוא גם סרט מסע שמתמקדים בתהליך כלשהו.
הבמאי בסרט זה אינו מתערב במה שקורה אלה רק מתעד אותו וזה נקרא גם זבוב על הקיר.
אביה נשאר איתה עוד כשבוע ולאחר מכן נעלם גם הוא. הוא השאיר אותה בפתח ביתה של ג'נט, עובדת זרה וחוקית בישראל. ג'נט, אישה בת 45 עובדת בארץ כבר כ- 10 שנים, ללא ילדים משלה, היא החליטה לקחת לחיקה את קריסטל והרגישה כאילו זה מתנה מישו הקדוש. עד היום היא מגדלת אותה באהבה, בצניעות ובשמחה.
לאחר כמה שבועות ג'נט גילתה כי קריסל עיוורת בשתי עיניה. בגיל 9 חודשים היא עברה ניתוח בשתי עיניה, ניתוח שנחל אכזבה וכשלון ועיניה של קריסל הפכו ללבנות כמעט לגמרי.
קריסטל חברותית, חייכנית, חכמה וללא עכבות, כיאה לילדים בני גילה.היא ישראלית לכל דבר, עושה קבלת שבת, שאת ברכתה היא יודעת בעל פה, חוגגת את חגי ישראל, מדברת עברית רהוטה ומתקשה להבין מדוע כולם אומרים שהיא פיליפינית שהרי היא גרה בישראל ומרגישה ישראלית ברמ"ח איבריה. היא מתעקשת לדבר עם אמה עברית למרות שזו לא שולטת ברזי השפה, היא לא מוכנה לדבר פיליפינית אך מבינה את השפה, והתקשורת עם אמה הופכת לבליל של שפות עברית, אנגלית וטגלוג, העגה הפיליפינית אותה ג'נט מדברת עם משפחתה.
הסיפור מתאר את הניסיון של האם ג'נט להשיג ויזה כדי להשאיר אותה ואת קריסטל בישראל. הסרט מתאר בנוסף את הקשיים של הפיליפינים בישראל והפחד שסורר בהם.
הסרט מאופיין על ידי כמה מאפיינים.
הוא מתאר את הסרט התיעוד הקלאסי שבסרט זה הבמאי מסתיר את נוכחותו והוא מרכב לרוב מראיונות ומצילומים. אמצעים אלו מעצימים את רושם האמת ואת האשליה של צפייה במציאות כפי שהיא.
בנוסף הסרט הזה הוא גם סרט מסע שמתמקדים בתהליך כלשהו.
הבמאי בסרט זה אינו מתערב במה שקורה אלה רק מתעד אותו וזה נקרא גם זבוב על הקיר.
