תכניות הריאליטי- מבנות מציאות או משקפות מציאות?
במסגרת עבודתי חשבתי רבות על שאלת המחקר שעליה אעשה את עבודת המחקר שלי
מתוך שאלות מחקר שעליהן חשבתי בחרתי לבסוף לעשות את עבודתי על השאלה "האם תכניות הריאליטי מבנות או משקפות לנו מציאות?".
התחלתי את עבודתי בסקירה ספרותית שבה אספתי מידע ממספר כתבות ומאמרים שונים. במאמרים מצאתי המון מידע על כך שבשנים האחרונות תכניות הריאליטי הופכות ליותר ויותר מפוקפקות עם השנים.
בחרתי בשאלה זו לעבודת הגמר שלי משום ששאלה זו מאז ומתמיד סקרנה אותי מאוד והיא אפילו אחת הסיבות שבגללה בחרתי ללמוד תקשורת. בעונות האחרונות של האח הגדול, הישרדות ותכניות ריאליטי נוספות שאני מאוד אוהבת לצפות בהן, הרגשתי שמשהו לא באמת מציאותי, שיש בתכניות הללו יותר משחק מאשר מציאות. תמיד רציתי לדעת אם מה שקורה בתכניות הריאליטי אכן אמיתי- האם המשתתפים באח הגדול באמת מנותקים מהעולם? האם בהישרדות המשתתפים באמת אוכלים במשך חודש רק אורז וקוקוס? והאם במירוץ למיליון המשתתפים באמת רצים ללא GPS?
כל אלו הובילו אותי לעשות את עבודתי על שאלת המחקר הזו.
שאלת החקר שלי היא דילמה משמעותית משום שמצד אחד, בהגדרתן, תכניות הריאליטי אמורות לשקף את המציאות כפי שהיא, כמובן בתוספת כללי התכנית.
ומהצד השני, תכניות הריאליטי היום שואפות להיות כמה שיותר מעניינות ואטרקטיביות כדי למשוך כמה שיותר צופים וזאת כמובן בשביל רייטינג גבוה ככל האפשר. אך הדבר גורם לכך שמפיקי תכניות הריאליטי היום יוצרים יותר ויותר כללי משחק אכזריים ולא מציאותיים שקשה מאוד לממש אותם עד כדי כך שההפקה נאלצת להתערב מאחורי הקלעים.
וכך נוצרת הדילמה-הבניית מציאות מול שיקוף מציאות, רייטינג מול אמינות.
דעתי האישית היא שתכניות הריאליטי כיום מבנות את המציאות ולא משקפות אותה. אני מאוכזבת מכך שתכניות הריאליטי כיום מציגות לצופים עולם אחר, זיוף ולא את המציאות כפי שהיא-מה שתכניות אלה אמורות למעשה להראות. אני חושבת שהצד הנכון בדילמה הזו היא האמינות-לדעתי על המפיקים לא להתערב מעבר לנדרש בתכנית ולהראות לצופים את מה שהם מבטיחים להראות-המציאות.
תקציר
בעבודתי חקרתי את שאלת החקר שלי שהיא "האם תכניות
הריאליטי מבנות או משקפות מציאות?"
כדי לענות על שאלה זו תחילה חיפשתי מקורות מידע אמינים שעליהם אוכל להסתמך בעבודתי.
לאחר שמצאתי שישה מאמרים אקדמיים שעוסקים בדילמה שבה עוסקת עבודתי, סיכמתי אותם
ומיזגתי אותם ליחידה אחת.
לאחר מכן נעזרתי גם בשבעה כתבות שחלקן מדברות על אנשים שיצאו נגד הריאליטי, על
אירועים שההפקה התערבה בהם וגרמה לריאליטי להיות לא כל כך מציאותי.
חלק אחר של הכתבות דיברו על החוזים הלא הגיוניים שעליהם חתמו המתמודדים בטרם נכנסו
לתכנית שהשתתפו בה. חקרתי כל כתבה והסקתי מסקנות.
מהמסקנות שהסקתי מסיכום הכתבות והסקירה אפשר לראות שתכניות הריאליטי הם לא כל כך
כמו שחשבנו, ההפקה מתערבת למתמודדים בתכנית ואומרת להם מה לעשות, מה להגיד, מה
להרגיש, מה לחשוב וכו'. המסקנה היא שברוב תכניות הריאליטי ההפקה מתערבת למשתתפים
ואומרת להם מה לעשות ולכן תכניות המציאות לא באמת מציאותיות, אנשים יוצאים מתכניות
הריאליטי עם נזקים נפשיים ובריאותיים בגלל הכדורים הפסיכיאטריים שהיו נותנים להם
והם גרמו להם לנזק בריאותי..
"תכנית ריאליטי היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמתיים (מציאותיים) בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם". (מתוך ויקיפדיה)
"תכניות ריאליטי הן כמו גלדיאטורים עכשוויים שמאורגנים על ידי תאגידים ובעלי הון על גבם של אנשים", טען המחזאי וסרמן. "אנשים מתבזים בכדי לשרוד, והצופים מריעים". ועל הקהל של מופעים אלה הוא מצהיר: "צריך שיהיה ברור שהקהל שצופה הוא משתף פעולה. אם אנשים לא יצפו בתכניות האלה והרייטינג שלהן יצנח, הן ירדו. ברגע שפתחת והסתכלת אתה שותף מלא להתעללות ולביזוי." (ג. וימן, י. כהן וע. בר-סיני 2009)
חוקר המדיה מרשל מקלוהן טען עוד בשנות השישים שהטלוויזיה אינה מציגה תמונה של העולם לקהל הצופים כי אם משנה את הדרך שבה אנשים תופסים את העולם ומפרשים את מה שהם רואים במציאות.תכניות הריאליטי נבנות מטשטוש התחומים שבין המציאותי לבדיוני. בעבר הייתה הבחנה ברורה בין תכניות עלילתיות לבין תכניות ריאליטי, היה ברור לנו מי שחקן ומי אינו שחקן בין משהו שקרה אשר נכתב לבין משהו אמיתי שקרה ולפיכך בין מציאות מדומה לבין מציאות. תכניות הריאליטי הינם מייצגות תהליך הולך וגובר של טשטוש גבולות ותחומים בין מושגים אלה.
תכניות הריאליטי מיוחדות משום שהם אינם פועלות לפי תסריט אך האם באמת אין תסריט שקובע את המהלכים העלילתיים? התכניות הללו מתיימרות לתעד את המציאות כפי שהיא אך ברגע שמציאות מעוצבת, מבוימת, מצולמת וערוכה היא נעשת גם מלאכותית ממוצאת ומדומה.
תכניות הריאליטי נקראות תכניות מציאות אך ברור כי הן למעשה מניפולציה של מציאות ולא השתקפותה האמיתית. לפי מקלוהן תרבות המיוסדת על כתב לדוגמה עיתון שונה לחלוטין מתרבות ויזואלית בלי כל קשר לתכנים שהחברה מנסה להעביר באמצעי תקשורת אלה. הדפוס הוא זה שבונה את השקפת עולמינו בצורה לינארית ואילו תכניות הטלוויזיה עושות זאת בצורה אייקונית. לדוגמה נער שמרבה לקרוא ספרים יראה את העולם בדרך מסוימת ואילו נער הצופה בתכניות טלוויזיה מסגל לעצמו התבוננות וידיאו-קליפית. בתרבות הוויזואלית דיגיטלית תמונה אחת אינה שווה אלף מילים- היא משדרת דבר מה אחר לגמרי. ממשיכו הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר מתאר את החברה הפוסטמודרנית כחברה מדיה והיי-טק שהפרטים בה לכודים בעולם של הדמיות(simulatio), מופעי ראווה, רשתות תקשורת וכו' ומאבדים בהדרגה כל קשר למציאות החיצונית, החברתית הפוליטי ואפילו המציאות עצמה הולכת ומתרוקנת ממשמעויותיה בעקבות הצפה מהפנטת של הדמויות. תושבי העולם חיים בהיפר-מציאות. (ש. גלבץ 2002)
המציאות הנמצאת במסך הטלויזיה שלנו משפיעה במישרין על האמונות של האנשים אשר צופים בתכניותיהם ומנחילה דימויים על המציאות, כמו למשל דימוי של עולם רע ומרושע. בעיון נוסף נראה כי לדימויים אלה יש משמעות נוספת הן על הפרט והן על החברה. שכן, המציאות התקשורתית מטפחת אמונות ודימויים על המציאות, המתבררים כמשמעותיים ליציבות הסדר החברתי.
כמה מבקרים העירו, כי משתנים מתערבים אחדים, כגון המעמד החברתי, עשויים לצמצם את ההבדלים בין שתי קבוצות צופים. לצפייה מרובה אכן יש השפעות שונות על שכבות שונות. צפייה "כבדה" היא מטפחת אותם אמונות ודימויים מעבר לכל חתך חברתי: צופים "כבדים" משכבות גבוהות ונמוכות הביעו אותם פחדים מפשע כאיום אישי רציני. לעומת זאת הצופים שנחשבים "קלים" הממעטים להיחשף למסך הקטן מקרב השכבות הנמוכות מסכימים עם עמיתיהם, הצופים הכבדים ואילו הצופים הקלים בשכבות גבוהות נבדלים מעמיתיהם המרבים להיחשף ונוטים לחלוק עליהם ולהאמין שהפשע אינו סיכון אישי רציני.
השפעת הטיפוח משתנה בין הקבוצות לפי הסוגים של המשדרים:
הצופים בסדרות בשעות היום נוטים לזכות בציונים נמוכים של אמון בזולת. הצופים בשעות הערב בדרמות שבהן שולטות בדרך כלל דמויות חזקות על אחרים, נוטים להביע תחושות פחות חזקות לגבי יעילות פוליטית. מי שמרבה להיחשף לסרטי פעולה והרפתקאות נוטה להביע דאגה לביטחונו האישי.
אמצעי תקשורת ההמונים מעוותים את המציאות ומציגים סילופים עקביים לא רק בנושא אלימות, אלא בתחומים רבים אחרים כגון : חיי משפחה חינוך ויחסים בן דורות, עבודה וחלוקת תפקידים. המציאות המתווכת בתקשורת ההמונים משקפת יותר את הליכי הרוח המרכזיים בחברה ומקפחת את אלה שבשוליים. על כן, אמצעי תקשורת ההמונים עשויים לטפח ציפיות לאו דווקא אופטימיות, מן החיים, במיוחד אצל החלשים והמיעוטים בחברה למשל נשים, עניים, שחורים וחריגים אחרים, לרבות מיעוטים פוליטיים. החשיפה העקבית לטלוויזיה מטפחת נטייה להיצמד להליכי הרוח המרכזיים בחברה ובדיעבד המציאות המתווכת המשתקפת מן המסך מובילה לאימוץ תפיסה הרמונית של החברה שבה מחלוקות מיושבות בהליכים קבועים ויעילים והכל בא על מקומו בשלום. משום כך הטלוויזיה משמשת מעין "זרוע תרבותית" של הממסד הכלכלי ובכך היא גורמת לשינו, לייצוב ולחיזוק האמונות וההתנהגויות יותר מאשר לשינוין, לערעורן ולהחלשתן.
(א. סטיבנסון 1985-1900)
הנחת המוצא של תיאורית הבניית המציאות היא שהיא מדברת על הקשר בין המציאות לייצוג בתקשורת. משמעות התאוריה שאמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות. אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי. הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם. לתיאוריה גם קוראים התיאורייה האידאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית.
התיאוריה שייכת למסורת ההשפעות החזקות המאוחרות. איך התקשורת מעצבת את תפיסת העולם של החברה, היא אומרת לנו מה לחשוב, אך היא לא מציגה תמונת עולם אובייקטיבית ולכן יוצרת השפעה על העולם שלנו. לרוב היא תציג תפיסת עולם שתואמת את השלטון והמעמד השליט (כמו שאומר הניאו-מרקסיזם).
הבניית מציאות ותיאורית ההגמוניה: לתקשורת יש תמורה מכרעת לאופן שבו אנו תופסים את העולם ומתנהגים בהתאם והתיאוריה מתמקדת באופן שבו תקשורת ההמונים מעצבת את תפיסת העולם של הפרטים בחברה ואת מושגי הייסוד שמכוונים את החברה כחברה. בדרך כלל הבניית המציאות תתאם להגמוניה קיימת בעלת מסרים ערכיים, אידאולוגיים ורגשיים.
הבניית מציאות ותיאורית הניאו-מרקסיסטית: התקשורת תהייה מייצגת את בעלי האינטרס ותגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו יודעים מה קורה- מה שיוצר בפועל- מציאות מדומה שמוכוונת על ידי גורמים בעלי אינטרסים- בעיקר כלכליים.
ישנן שלושה סוגי מציאויות:
מציאות אובייקטיבית: המציאות העובדתית, הנקייה, ללא עמדות סובייקטיביות. מציאות סמלית: הייצוג. התקשורת בונה את המציאות הסמלית. ייצוג המציאות. מציאות סובייקטיבית: האופן שבו אנו מבינים את המציאות.
בין שלושת המציאויות יש יחסי גומלין. כל אחת תלויה באחרת. למשל אם קורה משהו ברחוב, זאת המציאות האובייקטיבית. המציאות הסמלית היא כאשר בחדשות מציגים לנו את מה שקרה ברחוב. המציאות הסובייקטיבית היא איך שאנחנו תופסים את האירוע שקרה ברחוב.
הבניית מציאות היא העובדה שאפילו שלא היינו במקום כלשהו, אנחנו מדמיינים לנו תמונות בראש ואנחנו יודעים איך זה נראה – אפילו שלא ראינו את זה בעינינו. המציאות הסמלית מציגה לנו את המציאות ובכך אנו מפתחים את המציאות הסובייקטיבית שלנו. ככל שאנו צורכים מציאות סמלית, אנו תלויים בה יותר, וכך המציאות הסובייקטיבית שלנו קרובה יותר למציאות הסמלית. אם נצליח לא להתקרב למציאות הסמלית יותר מדי ולהבין שהיא לא אמיתית –אולי נצליח לפתח דעה משל עצמינו. מצד שני- דבר זה הוא לא נוח ולכן אנשים מעדיפים להישען לאחור ולתת למישהו אחר להחליט מהי המציאות בשבילם.
* תיאוריית התלות- טוענת שככל שהפרטים בחברה יותר תלויים בתקשורת ההמונים כדי לשאוב מידע על המציאות, כך הם יושפעו יותר מהתקשורת ותפיסת עולמם (המציאות הסובייקטיבית שלהם), תהיה דומה יותר למה שתכניות הריאליטי משרות לנו.
* פעולת הייצוג או הבניית המציאות כרוכה בפעולה של תיווך, איך התקשורת מתווכת בפועל בנינו לבין המציאות:
באמצעות ברירה, בחירה, סלקציה- התקשורת משמשת כשומר סף המכריעה מה יהיה בפנים ובחוץ. התקשורת עושה סלקציה של היבטים מסוימים- מה יזכה לסיקור ומה לא, ובתוך אותו סיקור היא בוחרת מה להדגיש וממה להתעלם- הדרה (התעלמות) לעומת הבלטה.
אמצעי נוסף הוא הסיקור לא מאוזן של אירועים- סיקור בצורה לא מאוזנת של אירועים ומשתתפים באירוע המסוקר.
האמצעי השלישי הוא המסגור- טכניקת להבניית מציאות. התקשורת בוחרת באילו מילים ובאילו ניסוחים נשתמש ובאילו נתעלם. דרך איזה מסגרת או חבילת פרשנות היא מעבירה לנו את הדברים. לדוג’ הזזת ישובים, העתקת ישובים או עקירת ישובים. חיסול ממוקד או הוצאה להורג ללא משפט. טרוריסט או לוחם חירות.
( מתוך טקסטולוגיה )
את לוחות הרייטינג של השנים האחרונות מובילות בקביעות תכניות ריאליטי, ובהן "כוכב נולד", "משפחה חורגת", "סופר נני", "השגריר", "הדוגמניות", "נולד לרקוד", "הישרדות", "לרדת בגדול" ועוד. בתכניות אלה יש התמודדות, חושפנית, ונוקשה לעתים, על פרס, על תואר או על תפקיד נכסף. אך תכניות אלה אינן רק מכתירות "מנצחים": הן גם רומסות את הכושלים. על שכיחות ההשפלה בסוגה טלוויזיונית זו אפשר ללמוד גם ממחאותיהם הרבות של צופים נגד השפלת מתמודדים.
להשפלה בתכניות אלה פנים רבות: מתרחשת מתיחת ביקורות אישית על המתמודדים אשר נכשלו מפני השופטים. חשיפת הכושל בצערו, הצגת תמונות מביכות ביותר של המתמודדים או של צרותיהם המשפחתיות, אכילת חיות וחרקים לשם תכנית ההישרדות, מנסים להשפיל את המתמודדים האחרים כדי להרחיק אותם מן ההתמודדות ועוד.
ההצגה בתקשורת כלפי אירועים, תופעות ותהליכים המתרחשים ב"מציאות" מעוררת כמה מהשאלות החשובות בתחום הקומוניקציה: מהי "מציאות"? מי החליט שדבר מסוים שמוצג בתקשורת הוא המציאות האמיתית? ואילו מצב אחר המוצג בה הוא עיוות של ה"מציאות"? כמה מדובריהם של מגזרים שונים חוזרים ומתלוננים על זה כך שהעיתונאים ואנשי התקשורת אינם אובייקטיביים שהם מתארים את המתרחש.
מצידם של העיתונאים לטעון שהדיווח שהם מדוויחים הוא דיווח אובייקטיבי וכי הם אף פיתחו דרכים להתמודד עם בעיית האובייקטיביות.
אחת הדרכים הללו היא לבסס את הכתבה על מובאות מפי מקורות המידע והמעורבים באירוע; במקרים שכאלה טוענים הכתבים כי הם הביאו דברים מפי אומרם.
דרך אחרת היא לטעון כי אירוע מסויים הופך ל"חדשות" עקב התעניינות ציבורית או בגלל "זכות הציבור לדעת". בכל מקרה, נראה כי דרכים אלה רחוקות מלפתור את הבעייתיות, שכן בעצם ההחלטה איזה אירוע יהפוך ל"חדשות" ואיזה יישאר אלמוני, בדרך הצגת המתרחש, בקביעה דבריו של מי יובאו בכתבה ושל מי לא -
בכל אלה קיימת תמיד מידה מסויימת של התערבות מצד העיתונאי בהמחשת ה"מציאות". העיתונאי מחליט מי טוב ומי רע, מה מעניין את הקהל ומה לא, מה מוסרי ומה לא, מי מתנהג כפי שרצוי ומי לא, מי "איתנו" ומי ב"מחנה שמנגד".
כתב המתיימר להעביר לקהל היעד שלו את ה"מציאות", אינו יכול להעביר אותה לקוראיו בלי מעורבות כלשהי מצידו. (ג. וימן, י. כהן וע. בר-סיני 2009)
הצגת ה"מציאות" היא תהליך של בחירה מתוך מבחר קיים של נושאים ושל דרכי הצגה והמחשה, והכתב ממלא תפקיד מרכזי בתהליך בחירה זה.
לעיתים, עמדותיהם של הכתבים באות לידי ביטוי בדרך עקיפה, כאשר הם מביאים דברי מרואיינים איתם הם מזדהים. קורה גם שהכתבים מצטטים דעות שאותן הם היו חוששים להביע שלא יואשמו בהגזמה, בחוסר איזון או בדעות קדומות שזה היה מה שהניע אותם.
במקרים כאלה הבאת דברים מפי מרואיין משמשת מעין "מסך" שהכתבים מסתתרים
מאחוריו והמאפשר להם לטעון לדיווח אובייקטיבי. במלים אחרות, גם מובאות מפי אנשים וגופים משקפות סובייקטיבית ומעורבות של הכתב.
(א. אברהם אתר עושים תקשורת.)
כיום רוב תכניות הטלוויזיה המובילות הן תכניות הריאליטי.
לכאורה תכניות המציאות מבקשות להציג את האמת "כפי שהיא" – אך למעשה המצב אינו כזה מסיבות שונות: המצבים שאיתם הם מתמודדים אינם טיפוסיים לחיי היום-יום. נעשית עריכה, ניתנים הדגשים ואף "נבנות דמויות" על ידי המפיקים ועוד.
ההשתתפות בחלק מהתוכניות כרוכה לפעמים במחיר אישי גבוה, הקרבה והשפלה. למענו של "אלוהי הכסף" מוכנים המשתתפים להתפלש ברפש, לשקר, להכשיל את המתמודדים האחרים, להתמודד עם מצבים קיצוניים וקשים לאדם ולאמץ עד קצה יכולתם את כוחם הפיזי, הנפשי והמוסרי. בחלק מהתוכניות הם מוותרים מרצונם החופשי על זכות היחיד הבסיסית ביותר – הזכות לפרטיות. יש הטוענים כי שום דבר לא השתנה מאז ימי הקולוסאום של רומי העתיקה וגיבורי תוכניות המציאוּת היום הם הגלדיאטורים של פעם.
תוכניות המציאות מגייסות את המשתתפים שלהן בקלות, ולכך שתי סיבות עיקריות – פרסום עצמי וכסף. לכן יש הטוענים כי זהו המסר המרכזי שלהן. אחרים טוענים כי הן מייצגות עוד ערכים, כגון: התגברות על קשיים פיזיים ונפשיים, תחרותיות והישגיות. יש הרואים בהן חלק מהתרבות שכן הן שואבות רעיונות מיצירות תרבות. (מנהל חברה ונוער "על סדר היום")
תכניות המציאות (ריאליטי) הן כנראה התופעה הטלוויזיונית הבולטת ביותר בעשור האחרון במרבית מדינות העולם המערבי, אם כי לאחרונה אימצו את המתכונת גם חברת שמרניות באסיה, במזרח התיכון, באפריקה ועוד. תכניות המציאות אינן חדשות: בשנות החמישים שודרו בארה"ב תכניות כמו "מלכה ליום אחד, שבהן המתמודדות ניסו לשכנע קהל צופים במצוקתן הכואבת, לחלקן בעל נכה, מחלות קשות, עוני וכו' כדי לזכות בכתר המלכה-ליום-אחד ובפרסים ובמתנות שהורעפו על "המלכה" באותו יום. ב-1973 שודרה בטלוויזיה האמריקנית הסדרה "משפחה אמריקנית", והיא עוררה מחלוקת. הסדרה עקבה אחרי משפחת לאוד, משפחה אמריקנית טיפוסית לכאורה. יוצרי הסדרה הציבו מצלמות בבית המשפחה, ולאורך הפרקים קרו אירועים לא צפויים: האישה הודיעה לבעלה כי היא מתכוונת להתגרש ממנו וכך באמת קרה שהיא התגרשה ממנו לאחר צילומי התכנית. ואפילו בזמן התכנית ממש מול המצלמות אחד מבני המשפחה "יצא מהארון".
בעקבות השידור התעורר באמריקה ויכוח ציבורי שבו נשאלו שאלות אחדות, כמו באיזו מידה נוכחותן של המצלמות יצרה את האירועים שתועדו בה, ומהי מידת הלגיטימיות המוסרית של הסדרה. הסדרה לוותה בהד עצום, ורשתות טלוויזיה אחרות ברחבי העולם התחילו אף הן לשדר סדרות דומות שהתפתחו לכיוונים שונים. כיום, כמעט בכל מדינות העולם מוקרנות תכניות מציאות מקומיות וגם סדרות מיובאות או במתכונת מיובאת. (ג. וימן, י. כהן וע. בר-סיני 2009)
ישנן גם השפעות רבות על חיינו מתכניות הריאליטי:
בתקופה המודרנית המשפחה אופיינה בכמה משתנים. בין בני הזוג אמורה לשרור אהבה רומנטית; הילד הוא מרכז המשפחה; האם היא מטפלת מרכזית אידיאלית; נשמרה הפרדה בין בית ומקום העבודה; לבני המשפחה יש זהות אינדיבידואלית המאופיינת בנרטיבים אישיים ושיפוט ערכי; ובני הנוער עוברים התבגרות סוערת המכוונת להשגת אוטונומיה וזהות נבדלת מההורים.
במשפחה הפוסט-מודרנית התפתחו סממנים כמעט הפוכים. בסיסה הוא אהבה חוזית או הסכמית, ההורים הם מרכז המשפחה, ההורות משותפת והאמהות עובדות מחוץ לבית. הבית ומקום העבודה מתמזגים לעתים קרובות, לבני המשפחה זהות משתנה המוגדרת על ידי קונטקסט חברתי, והתבגרות בני הנוער רגועה יחסית, עם צורך נמוך יותר להפרדה מההורים.
בין הגורמים המסבירים את השפעתה הנחשולית של הטלוויזיה על המתבגרים יש לזכור את העובדה, שמגיל ינקות היא חדרה לעולמם של הילדים ללא ביקורת והגבלה. רוב ההורים אינם מתערבים ואינם מסוגלים ללמד את ילדיהם שימוש נבון וביקורתי באמצעי תקשורת זה.
צפייה בתוכניות הפופולריות בקרב המתבגרים יוצרות לפעמים תמונת עולם מעוותת ובלתי מציאותית, שמגבירה נטיות אסקפיסטיות. בישראל, שבה המציאות עולה לפעמים על כל דמיון, ואפילו צפייה בחדשות מפגישה אדם צעיר עם הרוע, ההרס והאימה בהתגלמותם, נוצרות אצל המתבגרים פסימיות וספקנות לגבי עתיד טוב יותר.
בשנים האחרונות הצטרף לטלוויזיה האינטרנט, כמחנך וירטואלי של המתבגרים. במרחב הרשת הם משייטים ביתר חופשיות מאשר בטלוויזיה. ברוב המקרים אין להורים הידע, הנגישות והאפשרות להשפיע על התפריט שילדיהם מרכיבים. אופיו הגלובלי וחסר הגבולות של האינטרנט חושף את הצעירים לעולם של ידע בלתי מבוקר, המלהיב את דמיונם ופותח לפניהם מאגרי מידע בלתי נדלים, אך גם הופך לחרב פיפיות.
זרמים חדשים בפסיכולוגיה העמידו, לראשונה בשנות השישים, במרכז ההתעניינות את ההורים ואת המשפחה כפציינטים. וירג'יניה סאטיר, מחלוצות הטיפול המשפחתי, הגדירה משפחות בריאות ומאושרות לעומת משפחות בלתי מתפקדות. הוגים ואנשי טיפול בארה"ב כגון מינושין, מדנס והיילי, וקאופמן בישראל, פיתחו תיאוריות ומתודות טיפוליות הרואות את המשפחה כמערכת שיש לסייע לה לשפר את תפקודה, באמצעות התערבויות שונות: גישה אסטרטגית, גישה פרדוקסלית ואחרות.
חינוך הוא תהליך שאין בו קיצורי דרך, ומי שרוצה להשפיע על עיצוב אישיותם של ילדים שבחר להביא לעולם, כדאי שיבין את העיקרון שכמות הופכת לאיכות. ניסיון קליני, חינוכי ומחקרי מוכיח, שרק באמצעות זמן איכותי בכמויות גדולות ניתן למעשה להצליח במשימה זו.
מאחר שההורים נעדרים זמן רב מהבית, מבלים הילדים שעות רבות במחיצת מכשירים ידידותיים ומתגמלים כגון: מקרר, מיקרוגל, טלוויזיה, מחשב, ומידה הולכת וגוברת האינטרנט. מכשירים אלה משמשים לא רק לסיפוק מיידי, בלתי מותנה ובלתי מבוקר של צורכי הילד, הם ממלאים גם תפקיד מרכזי כסוכני חיברות המעצבים את אופיו של הילד ואת תפיסת עולמו.
דרגות החופש שמעניקה המשפחה למתבגר לחוות את ההתנסויות ההכרחיות הן מצומצמות למדי. המשפחה מכוונת לשמר את המסגרת הקיימת ולצורך זה ההורים אמורים להציב גבולות ולהגדיר נורמות, המייצגות את הרצוי והבלתי רצוי, המותר והאסור. הקונפליקט המתפתח בין הורים למתבגרים הוא לרוב הכרחי. הניגוד בין צורכי המתבגר לרצון הוריו טומן בחובו את הפתרון הדיאלקטי להפיכתו של הצעיר לאדם עצמאי, המסוגל לנהל עם הוריו מערכת יחסים בוגרת. פתרונות לקויים עלולים להנציח, מצד אחד, מערכת יחסים תלותית, סימביוטית או מניפולטיבית, ומצד אחר, ליצור נתק או קשר עוין.
הסכנה היא, שהמסרים של תוכניות הריאליטי משפיעים מאוד על תפישת עולמם של ילדים, ולעיתים גם על זו של מבוגרים, מאחר שהם משתכנעים שההתנהגות של כוכבי הסדרות היא התנהגות טבעית. התוכנית "הישרדות" גורמת לאנשים לחשוב, שבמציאות החברתית אין חוק, מוסר וערכים, ולכן מאפיינים כמו כוח, יופי וערמומיות הם החשובים ביותר. האח הגדול מטשטש את הגבולות בין פרטי לציבורי בחברה, ולכן גורם לכך שאנשים אינם מכבדים את הפרטיות והגבולות של עצמם ושל זולתם. תוכניות הריאליטי גם מחזקות סטיגמות שליליות קיימות, כאשר הן מציגות נשים כנחותות מגברים, מזרחים כנחותים מאשכנזים, יפים טובים יותר ממכוערים ושמנים כפחות חכמים מרזים.
המסרים המטעים והמסוכנים הללו, שמאומצים על-ידי חלק מהצופים, יוצרים אנשים מפחידים, בעלי דעות קדומות, שמוכנים לדרוס כל אחד שעומד בדרכם על-מנת להשיג כוח והשפעה. אותם אנשים מתנהגים במציאות היומיומית שלהם ושלנו, על-פי התפישות והסטיגמות המעוותות מתוכניות הריאליטי, מבלי שהם מודעים לכך שבהתנהגות שלהם אין כלום טבעי, ושהם פוגעים בחברה בה הם חיים. לרוב, אותם אנשים, כלל לא מודעים לכך שהתנהגותם או התנהגות ילדיהם היא פועל יוצא של הערצה לגיבור תוכנית ריאליטי כזה או אחר.( ד"ר ד. גרין 2002)
"האדם מטבעו הוא יצור חברתי", והשליטה ביצר מאז ומעולם הייתה חלק חשוב מהתרבות האנושית, כי היא זאת שמבדילה את האדם מן החיה. אנשים שלא שלטו על יצרים במציאות החברתית, נדחו מאז ומעולם על-ידי החברה, כאשר לרוב הם הוענשו או הורחקו ממנה. תוכניות הריאליטי לעומת זאת, מציגות שחקנים שאינם שולטים על היצר החייתי שלהם כגיבורים, ולכן במקום שמעשיהם יעוררו דחייה הם מעוררים הערצה והופכים למקור לחיקוי. ההשפעה השלילית הזאת על החברה צריכה להישמע יותר בדיון הציבורי, וערוץ 2 צריך לבחון מחדש את ההחלטה לשדר יותר שעות ריאליטי, שמונעת רק מאינטרס לרייטינג ולוקה בפגם מוסרי. (מתוך news 1)
העידן הטכנולוגי הנוכחי מטשטש את הגבולות בין המציאות לריאליטי. הערוצים המסחריים שופעים בתוכניות שקוראות לעצמן "תוכניות מציאות", אך בינן לבינה אין שום קשר, ובתקופת החופש הגדול גם ילדים צעירים, שכלל לא אמורים להיות קהל היעד שלהן, יושבים יחד עם הוריהם לצפייה משפחתית. אבל בעוד שרבים חושבים שצפייה שכזו היא דרך מהנה ומוצלחת להעביר ערב משפחתי, כדאי שתדעו שהיא טומנת בחובה סכנות של הצפה ובלבול.
כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת זיהה חוקר התקשורת האמריקני ניל פוסטמן את המגמה הבעייתית שיש להשפעת הטלוויזיה על ילדים צעירים, וזה קרה עוד בשלב שהיא הייתה בחיתוליה ואף אחד עוד לא חלם על תוכניות ריאליטי.
פוסטמן טבע את המושג "אובדן הילדות", שמשמעותו היא כי ילדים לא מספיק מפותחים רגשית וקוגניטיבית על מנת להתמודד עם תכנים מסויימים בטלוויזיה. פוסטמן סבר שההורים צריכים לגונן על ילדיהם מפני הנזקים האפשריים שהטלוויזיה עלולה לגרום להם כתוצאה מתכנים בעייתיים כמו אלימות, מין, פשע וכמובן פרסומות.
לפי דברים אלו שכתבתי אפשר להבין כי תכניות הריאליטי הינם יותר מבנות מציאות מאשר משיקוף מציאות, כל תכנית ריאליטי רוצה את ההצלחה שלה ולכן זה לפעמים כורך בהצגת משהו אחד ששונה מהמציאות שלנו הצופים.
(ח. שחר 2013)
המאמרים עוזרים לנו להבין את הדילמה שבה אני עוסקת משום שהם מסבירים את השינוי בהתרחשות של הריאליטי והם גם מסבירים את כל התיאוריות של התכניות הריאליטי ולפי המאמרים אפשר להבין גם שהמציאות באמת לא מציאותית וזה רק נדמה לנו ושההפקה מתערבת ולוקחת החלטות עבור המתמודדים. מאמרים אלה תרמו לי להבין מה משמעות הריאליטי ומה עומד מאחורי התכניות.
הדילמה היא " תכניות הריאליטי מבנות מציאות או משקפות מציאות?"
שיטת המחקר שאשתמש בה היא לקחת מאמרים וכתבות ולחקור אותם ובכך הם יוכלו לעזור לי להבין מה עומד מאחורי השאלה שלי לדוגמא בכתבה שמצאתי על סהר שיינפיין שבו הוא באמת הסביר את כל מה שצריך כדי לענות על השאלה שלי. בחרתי בשיטה זו כי שם מביאים הוכחות מאנשים אמינים על דברים שקרו וכך אפשר לראות את התשובה בבירור- תכניות הריאליטי מבנות מציאות?
רגע לפי שהתבקשו מתמודדי
תכניות הריאליטי לחתום על חוזה עם חברת הפקה או בסמוך לכל סיום של תכנית ריאליטי,
עולות שאלות לגבי החוזים שחתמו המתמודדים מול חברת ההפקה. חלקם מבקשים להשתחרר
מהחוזה, חלקם טוענים שמדובר בחוזה מקפח וחלקם טוענים שכשחתמו לא ידעו עד כמה החוזה
כובל.
מתמודדי הריאליטי בטלוויזיה שלנו נתפסים כדמויות הממוקמות נמוך בשרשרת המזון של
עולם הבידור המקומי. הכינוי שהוצמד להם- "פליטים", מבטא את היחס הזה.
בעייני עצמם, הם עברו במקרים רבים חוויה קשה, אינטנסיבית ולעיתים טראומטית,
ובעיניי כל השאר הם עשו את שלהם, העניקו לנו כמה רגעי טראש מהנים ועוד רגע ייעלמו
אל תוך השכחה.
המתמודדים נהנים מיתרונות הפרסום המהיר- מזהים אותם בקניון, מבקשים להצטלם איתם
ברחוב, מראיינים אותם בתקשורת, לפעמים גם מזמינים אותם להשקות ולאירועי יחצנות. הם
פרצו את דלת הכניסה לטלוויזיה וגברו על עשרות האלפים שמנסים את מזלם מדי שנה
באודישנים לתוכניות השונות.
סיפורם קורעי לב בוודאי יתרמו לזמן המסך שקיבלו, וככל שהם ישרדו יותר, כך גם
יתארכו 15 דקות התהילה שלהם. הופעה בגמר של ריאליטי אפילו יכולה לסדר לחלקם קריירה
לא רעה. אלא שכל הכיף הזה מסתיר מאחוריו, נוסך על הלחץ הנפשי שעליו דובר לא פעם
אחת, גם חוזים דרקוניים שמחייבים את כוכבי הריאליטי החדשים לוותר על פרטיותם
וכובלים אותם לחברה המחתימה ולרצונתיה.
במסגרת העבודה החלטתי לקחת כמה כתבות על תכניות ריאליטי שונות ולנתח את מה שהבטיחו
להם לעומת מה שההפקה באמת עושה להם, אמצע כתבות של "פליטי" ריאליטי
שיצאו נגד התוכנית בה השתתפו ומה הכללים שהבטיחו להם לעומת מה שעשו להם במציאות
ובנוסף אמצע כתבות על החוקים הלא הגיוניים של הריאליטי.
הכתבה הראשונה שאליה ארצה לדבר היא על התכנית "האח
הגדול". כאשר חיפשתי על תכנית זאת מצאתי הרבה כתבות על פליטים שיצאו מהתכנית
עם טראומות נפשיות מהדברים שהתחוללו בבית שבו הם שהו במשך זמן רב.
ה"פליט" הראשון שעליו אדבר הוא "סער שיינפיין".
כולנו מכירים את קלישאת הז'אנר מספר אחת - ההפקה התערבה. אבל גם האנשים הציניים
ביותר, אלה שכבר איבדו את היכולת להתרגש משום דבר שלא נוגע להם ישירות, עלולים
להיות מופתעים ממה שקורה מאחורי הקלעים של המציאות. המקום הזה שבו מונחים הפיגומים
שמאחורי כל החלומות הגדולים. ואנחנו מדברים על התוכנית הכי שקופה לכאורה - 'האח
הגדול.' ועל החדר שבו
הכל יכול לקרות - חדר 'האח הגדול.'
כמו בכל סיפור טוב עומדים שם שני אנשים. אחד חזק והאחר
חלש. לחזק קוראים ד"ר אילן רבינוביץ, פסיכיאטר 'האח הגדול.' למתמודד
קוראים כל פעם בשם אחר והפעם סער שיינפיין.
שיינפיין פותח בראיון שלו ואומר "אנשים צופים ב''האח הגדול'' וחושבים שהם יודעים
מה הם רואים, אנשים מסמסים במיליוני שקלים למועמדים מהונדסים. זה לא הסיפור
האמיתי. אם זה היה תלוי בי, לא הייתם רואים את מה שראיתם.
ראיתם אדם מסומם, מובל וכלוא. ראיתם אדם שמוכר את הנשמה
שלו לשטן. ראיתם בובה מפורקת בדיכאון. ראיתם אדם שלא מצליח להרים את עצמו מהמיטה.
אז הנה הגיע הזמן שתדעו את האמת. עכשיו תשפטו. עכשיו תאמרו לעצמכם, איך אתם הייתם
מתנהגים במצבי?."
הפקת האח הגדול בראשותו של אלעד קופרמן ויורם זק שהוא
במאי התכנית וקולו של "האח הגדול"
שיתפה רבות פעולה לפעמים בדרך אקטיבית ולפעמים בשתיקה. לפי דבריהם בחלק מהמקרים
הטיפולים התרופתיים החלו עוד לפני כניסתם לבית האח הגדול. השתתפותם בתכנית זאת
הייתה מותנת בהסכמה לשימוש בכדורים. במקרים אחרים רבינוביץ פשוט הופיע.
משהו פה לא מסתדר בדרך כלל אנשים שהולכים לפסיכיאטר
זקוקים לעזרה נפשית, לכדורים או אפילו לטיפול רגיל כמו שחלקנו עברו בעת משבר.
במידה שמשהו מהדיירים מגיע למצב שהוא צריך תרופות פסיכיאטריות, או שהוא אובחן כאחד
שצריך לקחת אותם ההגיון אומר שעל ההפקה להוציא אותו במיידי מהבית או לא להכניס
אותו בכלל בגלל שהוא עלול להגיע למצב כזה, ההפקה טוענת שהטיפול הפסיכולוגי הוא
במידת הצורך חלק מהליווי הרפואי והנפשי שעוברים הדיירים והוא ניתן כדי לשמור
עליהם.
רבינוביץ' טוען בתגובה שלו כי סער הזדקק לכדורים האלה
משום שהוא השתמש בסמים, אם כך אז מדוע הכניסו אותו לבית בתנאים האלה? מדוע לא
הוציאו אותו בכלל?
במקרים מסוימים מספרים הדיירים כי נאמר להם שזה ירגיע, ישפר את כוחותיהם, יסייע
להם לישון וכו.' רובם מספרים
על תופעות לוואי דומות כמו סיוטים בלילה, בלבול, בכי ועייפות מוגברת. בשפת
הטלוויזיה: רייטינג.
כי הרי אנשים כלואים בבית זה פוטנציאל לא קטן לדרמה אבל
אנשים שכלואים בבית ועוד לוקחים כדורים זה כבר סיפור אחר לגמרי.
שיינפיין אומר שכאשר הוא נכנס לתוכנית הוא היה עורך דין
מוצלח אך כאשר הוא יצא מהתכנית הוא יצא ממנה מרוסק נפשית וכלכלית.
שיינפיין נכנס לבית האח על תקן טייפקאסט של תל אביבי מצליח, מאצ'ו, דעתן חתיך
וכו'.
לפני כניסתו לאח הגדול הייתה לו חברה בשם מעיין שידעה
שהוא הולך להיכנס לאח הגדול הוא אהב אותה מאו אבל רצה להיכנס לבית האח כרווק.
מהר מאוד הוא התחבר לאיילה רשף כבר בהתחלה היו קוראים לו לחדר האח הגדול ותמיד היו
שואלים אותו עלייה.
לאחר 36 ימים לאחר פתיחת העונה הלך חברו הטוב שהיה בבית
בנצי. הוא אמר לו : ''בנצי, איך אתה יכול לעזוב'?' ואמר לו בנוסף שהוא ירגיש אפס אם הוא יעזוב, בנצי ענה לו
"אפס מי שנשאר איפה שלא טוב לו" מאז זה הדהד לו בראש. היה לו משעמם שם
והחליט שהוא עוזב.
הוא נכנס לחדר האח והודיע על פרישה. יורם זק שהוא כמו האלוהים בבית אמר לו שהוא
עושה טעות.. יורם אחר כך קרא לו לשיחה והוא מנסה לשכנע אותו להישאר ומשכנע ומשכנע
ובסוך הוא החליט להישאר עוד ולאחר שבוע רצה לעזוב שוב, ושוב את אותו נוהל, מביאים
לי את יורם, לא עוזר יורם. בלילה קוראים לי לחדר 'האח הגדול.' במיקרופון נמצאת מיטל בבילה (עורכת המשנה ־ ר"ש) עשתה לו
שיחה שהצליחה להחזיק אותו עוד עשרה ימים בבית. בתוך החדר של האח הוא אומר שתמיד
היו אומרים לו: ''אתה לא יודע מה קורה בחוץ.'' הבנתי מזה שאני אהוד. אתה אומר, ''טוב, הם ממש רוצים שאני אשאר.
הם ממש עושים מאמצים'.' אז המשכתי."
סער נשבר ושוב רמצה לעזור בגלל ריב עם אלירז. יורם זק בא
לדבר איתו ואמר לו שהוא צריך לראות את הפסיכיאטר, שהפרוטוקול מחייב אותו.
למרות שלא רצה שכנע אותו יורם להיפגש איתו.
למחרת מתבקש שיינפיין להגיע לחדר 'האח הגדול' ושם הוא רואה על הספה אדם שאינו
מכיר, הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ.' "ישבתי איתו על הספה הקטנה, כשרק כרית מפרידה בינינו."
התגובה הראשונית של שיינפיין הייתה הלם: פתאום ישב פנים
אל פנים עם אדם מבחוץ, אף שחוקי התוכנית אוסרים על כך במפורש. זו הייתה הפגישה
הראשונה מתוך רבות שיתקיימו בין שניהם בתוך הבית. במהלכן יבין שיינפיין שבמקרה של
ד"ר רבינוביץ,' ההפקה מוכנה
להגמיש את החוקים.
בעיניין איילה,אילן רצה שאספק לו את הסחורה כמו שהוא
רוצה. אמר לי: 'אתה תעשה סקס עם איילה במקלחת.' בכל פעם שהייתי מנשק אותה, הוא היה חוזר למחרת ואומר לי: 'אתה לא
מבין, כבשת את עם ישראל, כולם ברחוב מדברים עליך. אתם כמו בראד פיט ואנג'לינה.' באחת הפגישות הוא הוריד
טבעת מהאצבע וסיפר שבראד פיט עיצב את זה ושהוא הוריד לו את הטבעת מהיד. הכל כדי
שאהיה עם איילה." לפי שיינפיין: "אילן היה שליח של ההפקה כל הזמן. הרי
היה לי ברור שהם רואים את כל השיחות ויודעים על זה. הוא מייצר פה רומן, הולך לדבר
עם מעיין כדי שהרומן בבית יקרה. אמרתי לעצמי שאם זה העולם שנכנסתי אליו, אולי צריך
לשחק לפי הכללים."
שיינפיין מספר שההפקה נתנה לו הוראות ודברים מפורשים
לעשות: "גם מסרים וגם הוראות הפעלה. אילן היה אומר לי לבכות והסביר: 'כשאתה
בוכה, אתה ממיס את כל הלבבות בחוץ.' כששרה הודחה,
הלכתי לחדר והתחלתי לבכות. זייפתי. אתה חושב שבאמת הייתי בוכה אם שרה הייתה מודחת?
הייתי מצטער. אבל למה לבכות? כשתומר לנצמן הודח, התחלתי לבכות. אילן היה חוזר יום
אחרי ואומר: 'איך אני גאה בך, איזה דבר עשית, אתה לא מבין איך אנשים מסתכלים עליך.
אתה לא מבין מה קורה בחוץ. הבת שלי ואשתי מתות עליך, מתעלפות עליך.' הייתה לי תחושה שאני
עכבר מעבדה, שאני בכל פעם צריך לרצות את אילן, הרגשתי בשבי, כמו מריונטה שמשחקים
בה."
המפגש האחרון של רבינוביץ' עם שיינפיין בבית 'האח הגדול'
היה כמה שעות לפני הגמר ב4־ במרץ .2010 "הייתי בחדר 'האח הגדול' ואילן דיבר איתי במיקרופון. הוא
שאל: 'מה עם איילה? מה אתה הולך לעשות כשאתה יוצא עוד כמה שעות מהבית'? עניתי לו: 'אני רץ
למעיין בחזרה.' ואז הוא אומר
לי: 'טוב, אוטוטו יהיה הגמר.' ואני עונה:
'אלירז הולך לזכות. אני יודע.' ואילן עונה:
'עוד מעט אתה מאוד תופתע, מאוד־מאוד תופתע. תסמוך עליי, עוד מעט אתה תשחה באמבטיה
של כסף. תוכל לקנות פורשה.' ואז אני יושב
עם אלירז לבד, כולם יוצאים. אני יודע שאני זוכה, כי אילן אמר לי, ולי היה ברור
שאילן זו ההפקה. ואז המנחים צועקים: 'אלירז.' זו הייתה הכאפה של החיים שלי. הבנתי פתאום שוואלה, רופא יכול
לשקר! יצאתי מהבית המום."
הכתבה השנייה שאתייחס אליה הוא למקרה של דנה רון אשר השתתפה באח הגדול.
דנה רון, אחת הדיירות הכי זכורות באח הגדול שהתמודדה בעונה השלישית של הריאליטי בזכיינית קשת הזכורה בעיקר בגלל פליטת הפה השערורייתית של האח הגדול עצמו יורם זק, משיבה מלחמה ושבע שנים אחרי תובעת את הזכיינית קשת, את עורך התוכנית יורם זק ואת המפיק אלעד קופרמן בתביעת ענק של למעלה משני מיליון וחצי שקלים.
דנה רון הייתה בת 38 כשהחליטה להיכנס לבית "האח הגדול". יותר מחמש שנים אחרי - זה עדיין חוזר אליה. עד היום היא זאת שיורם זק, האח הגדול עצמו, אמר עליה את המשפט ההוא עם הבולבול בין השדיים. אותה הערה שעולה כמעט באסוציאציה ראשונה כששומעים מאז את שמה, ביחד עם מילה נוספת - "דיל".
בתביעה שהגישה טוענים עורכי דינה של דנה: "כתב תביעה זה מתייחס לאחד המקרים החמורים ביותר של ביזוי, השפלה והכפשה של משתתף בתוכנית טלוויזיה שאירע אי פעם בישראל. מדובר בהטרדה מינית קיצונית בחומרתה שבמסגרתה הושפלה התובעת למול עיניהם של כמיליון וחצי צופים בתכנית האח הגדול".
טענה נוספת בכתב התביעה שההטרדה והביזוי המשיכו בפליטת הפה הידועה של זק מיד לאחר שהוא אמר: "ערב טוב דנה, יש לך חצי דקה לפנות אל הצופים בבית ולשכנע אותם למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים", דנה שכאמור לא שמעה את מה שאמר הנתבע מאחורי גבה ביקשה מיורם עזרה במציאת המילים הנכונות ואמרה: "תעזור לי, תן לי עצה האח הגדול, מה אני צריכה להגיד?" יורם השיב לתובעת בקול השמור לחדר המיטות: "להתחנן"!
יורם לא עצר ואמר לדנה שבאותו זמן נשענה על מרפקיה קדימה: "נראה לי שתסתדרי". שדנה הזדקפה בפליאה ומשכה את החולצה שלה לאחור הוא שוב אמר: "למשל מה שעשית עכשיו עם החולצה לא יעזור" תוך כדי שהוא מנסה לשכנע אותה להנמיך את המחשוף שלה בטענה שזה מה שיציל אותה מהדחה.
עוד צויין בתביעה כי : "ההטרדות המיניות מצידו של יורם נמשכו כך למשל יורם אמר לדנה מספר פעמים בחוסר רגישות, "איזה מזל היה לי שאמרתי בולבול ולא זין". יורם שאל מספר פעמים את דנה, "תגידי את האמת, לא לקחת את זה כמחמאה"? כמו כן, באחת השיחות, שיורם התקשר לדנה אמר לה יורם: "נראה לך שאם זו לא היית את הייתי אומר את מה שאמרתי?"
דנה הוטרדה על ידי הדמות שאמורה להוות "האח הגדול", "היד שמאכילה אותה", "האוזן הקשבת", "הקשר לעולם שמחוץ לבית", אשר שלטה עליה ביד רמה, באופן מוחלט ואבסולוטי. יורם זק ניצל לרעה את יחסי המרות ומעמדו, ואת היותה של מרשתנו כלואה בבית הפוגע, מבודדת, חשופה וחסרת ישע. בכך דנה נפלה קורבן לחילול כבודה, פרטיותה ונשיותה וכן חוותה פגיעה רגשית ונפשית בלתי הפיכה.דנה נפלה קורבן בידיו של יורם זק, אולם אין בכך די.היא נפלה קורבן בידיה של הזכיינית "קשת", שפרשה חסות על המעשים החמורים הפליליים ובמקום לקחת אחריות ולגנותם בכל תוקף, "קשת" טייחה את הפרשה, ניסתה למזער את חומרתה והמשיכה להעסיק את הפוגע ללא כל ענישה ממשית".
דנה לא קיבלה כל הצעה לטיפול פסיכולוגי, תמיכה נפשית או פיצוי מצד הגופים שהיו אחראים עליה. נהפוך הוא - הם ניצלו את מצבה הנפשי של מרשתנו ויחסי התלות שלה בהם לרעה ובאופן בלתי נתפס ביקשו את תמיכתה לסנגר עליהם ולומר לתקשורת כי מדובר ב"הערה פוגענית" בלבד. למעלה מכך, ההטרדות נמשכו והתגברו (כמפורט בתביעה גופה) ומרשתנו אף הפכה למושא ללעג בתוכנית של הזכיינית "ארץ נהדרת".מדובר בחציית קווים אדומים.
מהפקת "האח הגדול" נמסר בתגובה: "רגע לפני ההתיישנות, מנסה דנה רון לזכות שוב בכמה רגעי תהילה על גב טענות ממוחזרות. בחודש האחרון פנו עורכי דינה להפקה בניסיון לקבל סכום דמיוני. משלא נענו לדרישה הסחטנית, בחרה שוב לפנות ל'ידיעות אחרונות'. יודגש כי טרם קיבלנו את כתב התביעה שהוגש לבית המשפט. בינתיים, נאחל לה שנה טובה".
הכתבה השלישית שמצאתי הינה על החוקים ומה שהמתמודדים
צריכים לחתום עליהם טרם נכנסו לתכנית:
המכנה המשותף לכל החוזים בתוכניות המציאות בישראל הוא
סעיף אשר שולל ממשתתפי התוכנית יחסי עובד־מעביד מול ההפקה. המשתתפים אינם מקבלים
משכורת (למעט ב"האח הגדול"),הם אינם זכאים לזכויות כשאר העובדים,
הם נקראים לשירות ההפקה בתדירות גבוהה (גם לאחר סיום צילומי העונה, למשל לצילומי
השלמה ואירועי יחסי ציבור) - וכל זה ללא כל תשלום.
הממצאים מדאיגים: כל החוזים שנבדקו כוללים סעיפים, שלדעת עורכי הדין נראה כי הם
בלתי חוקיים. הממצא המרכזי: מערכת היחסים בין המתמודדים להפקה יכולה וצריכה להיחשב
כיחסי עובד־מעביד, הגדרה שיש לה משמעויות כלכליות אדירות. להערכתם, אם הנושא הזה
יגיע לבית המשפט, הוא עשוי לשנות את מפת הריאליטי הישראלי לתמיד.
העבודה שנדרשים המתמודדים להשקיע עבור ההפקה לא מסתיימת עם תום הצילומים, כך למשל
מכתיב סעיף בחוזה של "הישרדות" כי המשתתף מתחייב לעמוד לרשות ההפקה
בתקופת שידור התכנית, וזאת בנוסף לעוד 20ימי צילום, למשך 12 חודשים מתום שידורה-
והכל ללא כל תמורה. "הסעיף בחוזה של 'הישרדות' זו התניה על חוקי העבודה שהינה
אסורה על פי דין", מסביר עו"ד בן־נר. "גם הצהרה לפיה לא יחולו יחסי
עובד־מעביד בין הצדדים, אין לה תוקף מחייב ומהווה עבירה על חוקי העבודה בישראל".
גם במקרה של "המרוץ למיליון" התסריט זהה,
והזוגות לא מקבלים שום תשלום תמורת השתתפותם. "האח הגדול", התוכנית בעלת
זמן הצילום הארוך ביותר בארץ, דווקא כן מפצה את הדיירים על איבוד הכנסה, ומשלמת
ברוב המקרים סכום הקרוב למשכורת המינימום במדינה. בחוזה שבידינו מצוין סכום של
1,050 שקל לשבוע.
כל מתמודד בתוכנית ריאליטי חותם על הצהרת אמונים לתוכנית
אליה לוהק. במקרה של "הישרדות" ו"המירוץ למיליון" מדובר בחוזה
קצר יחסית, שמתחיל ביום החתימה ונמשך "רק" שנה אחרי שידור תוכנית הגמר,
לעומת שנתיים בהן מחויבים דיירי "האח".
ההתחייבות להיות קשור עם חברת ההפקה כסוכן או מנהל, מגבילה את היכולת שלך להיות
חופשי.
למחויבות הזו יש השלכות רציניות עבור החותם: למשל, יוצאי
בית "האח הגדול" מחוייבים לשתף פעולה עם דרישת ההפקה לקדם את שלוש
העונות הבאות של התוכנית, ובתוך כך להגיע לאולפנים בנווה אילן בירושלים.
החוזה של הישרדות לדוגמא מכתיב, בין היתר, כי במקרה שאתם
נמצאים בחו"ל, מסיבות אישיות ולאחר סיום צילומי התוכנית, עליכם לשוב בכל עת
לישראל, על חשבונם, לצורך צילומים משלימים. סעיף אחר מגביל את המתמודד מלקחת חלק
בכל מדיה אחרת, במשך שנה, ללא אישור ההפקה.
כדי לשמור את המתמודדים כנועים ומסורים, וכדי לוודא שהם
ממלאים את צרכי ההפקה, משתמשות תוכניות הריאליטי בסעיפים שונים של קנס. הקנסות
כוללים שלל סיטואציות, החל מעבירה על חוקי הפורמט, פרישה חד צדדית של המתמודד,
הפרת סודיות ועד פטפוט עם עיתונאים.
ההפקות מצטיינות בהכנסת סעיפים שערורייתיים שלכאורה לא
יעמדו במבחן בית משפט בישראל. כך, למשל, כוללים כל החוזים שבידינו סעיף בו מסיר
המתמודד מההפקה כל אחריות לנזקים שיכולים להיגרם לו במהלך הצילומים. כלומר, ההפקות
משחררות את עצמן מאחריות לכל נזק נפשי, גופני ועד למקרה של מוות. "מה, הם
נפלו על הראש? כל הסעיפים שמתחילים במילים 'שחרור' ו'ויתור' הם לא הגיוניים",
אומר עו"ד שמר.
הכתבה השלישית שתוכנה על מה המתמודדים מוותרים כאשר הם נכנסים לתכנית.
המתמודדים נהנים מיתרונות הפרסום המהיר - מזהים אותם בקניון, מבקשים להצטלם איתם ברחוב, מראיינים אותם בתקשורת, לפעמים גם מזמינים אותם להשָקות ולאירועי יחצנות. הם פרצו את דלת הכניסה לטלוויזיה וגברו על עשרות האלפים, שמנסים את מזלם מדי שנה באודישנים לתוכניות השונות. סיפורים קורעי לב בוודאי יתרמו לזמן המסך שיקבלו, וככל שהם ישרדו יותר, כך גם יתארכו 15 דקות התהילה שלהם. הופעה בגמר של ריאליטי אפילו יכולה לסדר לחלקם קריירה לא רעה, אלא שכל הכיף הזה מסתיר מאחוריו, נוסף על הלחץ הנפשי שעליו דובר לא פעם, גם חוזים דרקוניים, שמחייבים את כוכבי הריאליטי החדשים לוותר על פרטיותם וכובלים אותם לחברה המחתימה ולרצונותיה.
אובדן הפרטיות של המתחרים בתוכניות לא מתחיל כשהזרקורים נדלקים. כל אחד מהנבחנים ב"אקס פקטור" מסכים, למשל, לסעיף הזה בחוזה: "המתמודד מתחייב לאפשר למפיק גישה לכל מידע על אודות עברו האישי והמשפחתי, לרבות מידע אשר בנסיבות רגילות היתה קבלתו ע"י המפיק ו/או מי מטעמו מהווה חדירה לפרטיות ו/או מעשה עבירה על פי כל דין (ההדגשה לא במקור)... קבלת כל מידע הנדרש על ידו להכרעת עמידתו בתנאי הסף לרבות תנאים להשתתפותו של מתמודד בתוכנית בהתאם לפורמט, בלי לגרוע ולרבות מידע על אודות ההיסטוריה הרפואית של המתמודד, הפסיכולוגי, מידע אודות עברו האישי והמשפחתי וכיוצא בכך".
החוזה מרשה להפקת "אקס פקטור" לאסוף מידע על הזמרים באמצעות תחקירן, מפיק, ובמקרה הקיצוני אפילו חוקר פרטי. כך נכתב בו: "המתמודד מאפשר להשיג כל מידע אודותיו ואודות מי מטעמו מכל צד שלישי, לרבות מצבו החברתי ו/או כישרונותיו, תחקירים אודות התנהגותו ואופיו, ביקור בסביבת מגוריו ו/או עבודתו ו/או לימודיו ו/או מקומות אחרים, תחקור סביבתו החברתית וכו', הכל לצורך בדיקת התאמתו להשתתפות בתוכנית ו/או לצורך צילומיה ואף לצורכי הכללה בתכניה ו/או השימושים האחרים על פי הסכם זה". מודגש כי מדובר בסעיף "בלתי חוזר" (סעיף שהמתמודד לא יכול לבטלו בעתיד), וכי המתמודד מסכים שהשימוש בכל המידע שנאסף "אינו בגדר פגיעה בפרטיותו".
בנוסף מבהיר החוזה כי מתמודד שמסר מידע לא מדויק עלול לגרום בכך נזק לתוכנית, ובמקרה כזה ייאלץ לפצות את ההפקה ויהיה חשוף לתביעה. "ידוע למתמודד כי העברת פרטים אישיים ו/או מידע אודות חייו של המתמודד שאינם מדויקים, ו/או שיש בהם משום הטעיה, עלולים לגרום לתוכנית ו/או למפיק ו/או למי מטעמו נזקים כבדים. המתמודד מתחייב בזאת לשפות ו/או לפצות את המפיק ו/או את גורם השידור ו/או מי מטעמם בגין כל פרסום שלילי בעניין, הכרוך אם במישרין או בעקיפין בפרטיו האישיים - לרבות מידע אודות הרקע האישי שלו ו/או ניסיונו הקודם ו/או מעורבותו בפעילות שלא הובאה לידיעת המפיק".
כזכור, בעבר סולק עומר אדם באמצע העונה מ"כוכב נולד" לאחר ששיקר בנוגע לגילו, אולם לא ננקטו נגדו צעדי ענישה נוספים. לדברי עו"ד צור, ייתכן שמדובר רק בסעיף הרתעתי שלא ייושם בפועל, ושנועד למנוע ממשתתף "מפונק" לפרוש לאחר שההפקה השקיעה בו כסף. אולם אין ספק שמתמודד שנמצא בלחצים נפשיים עצומים יתלבט מאוד לפני שיפרוש, מחשש שיחויב לשלם פיצויים גבוהים.
עוד מוסבר בחוזה של מתמודדי "אקס פקטור" כי "השתתפות בתוכנית עשויה להוות שינוי קיצוני באורחות חייו של המשתתף, ניתוק מלא או חלקי ממקורות התמיכה הטבעיים שלו (משפחה וחברים) ומחלק ניכר מהגירויים החיצוניים שאליהם הוא מורגל. כל אלו, נוסף על אווירה תחרותית וחשיפה תקשורתית, עלולים להיות גורמי דחק משמעותיים. ככאלה, הם עלולים להוות רקע להתפתחות משברים נפשיים משמעותיים, ולעיתים אף פיזיים. בהחלטתו להשתתף בתוכנית מבטא המשתתף בחירה אישית שמשמעותה הסכמה מודעת לחשיפה לסיכון זה".
לאורך כל תקופת הצילומים, ולעיתים גם קצת אחריה, עומד לרשות המתמודדים פסיכולוג מטעם ההפקה, אם כי טיפול פסיכיאטרי לא מוזכר כלל בחוזים. לדעת צור יש כאן קונפליקט פנימי: "מצד אחד, ההפקה מודעת לסיכון הנפשי הכרוך בהשתתפות, ומיידעים את המתמודד בצורה מפורשת בחוזה. מצד שני, מעבירים לך מסר תקיף, שאם תפרוש מהתוכנית מכל סיבה שהיא - כולל עקב לחצים נפשיים - יש לנו הזכות לדרוש ממך פיצוי בגין מלוא הנזקים שייגרמו לנו. המתמודד מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן".
בריאליטי כמו בריאליטי, המניפולציות באות לידי ביטוי גם בחוזה שעליו חותמים המשתתפים. "המפיק או מי מטעמו אינו מתחייב ליידע את המתמודד כי פעילות מסוימת היא פעילות יזומה, וידוע לו כי אינטראקציות או סיטואציות מסוימות תהיינה ביוזמתו או בבימויו של המפיק, ללא ידיעת המתמודד", נכתב בחוזה של "אקס פקטור". למעשה, דרך סעיף זה מאפשרת ההפקה לעצמה לבצע במכוון סיטואציות שעשויות לעורר את הרגש אצל המשתתף, ולחלופין ליצור רגע טלוויזיוני בלתי נשכח באמצעות אותה סיטואציה או סצנה. למשל - מפגשים עם בני משפחה שאיתם לא התראו זמן רב, או הפתעות נוספות.
חלק מהמתמודדים ב"אקס פקטור" הופתעו לאחרונה לגלות בתוכנית מצבים שצולמו מאחורי הקלעים ללא ידיעתם, לעיתים בהסתר, או שיחות פרטיות שקיימו עם משתתפים אחרים. לא מעט דוגמאות אפשר למצוא בקטעים שבהם המתמודד יורד מהבמה ומביע את דעתו או את תסכולו מול מקורביו - בלי שיידע ששומעים אותו. שידור הקטעים מתאפשר הודות לסעיף הבא: "המתמודד מאשר כי הוסבר לו ולבני משפחתו ולמי מטעמו וכי הם יודעים ומודעים ומסכימים לכך, שדבריהם מוקלטים גם כאשר הם אינם מצולמים".
המתמודדים מחויבים לשיתוף פעולה מלא עם הזכיינית במשך שנה שלמה מיום שידור פרק ההדחה. זה אומר, למשל, להשתתף בתוכניות אירוח. במשך שנה וחצי הם נדרשים להשתתף בפעילויות יחסי ציבור ושיווק מטעם הזכיינית, על פי שיקולה.
מתמודד שחתם על חוזה לא יכול לבטל את השתתפותו בתוכנית. עם זאת, המתמודדת ענבל בקמן, שחתמה על החוזה ואפילו עברה את האודישנים ב"אקס פקטור", העדיפה ברגע האחרון לפרוש ולהתחרות דווקא ב"הכוכב הבא". ב"אקס פקטור" החליטו, נכון לעכשיו, להתעלם ולא לתבוע אותה.
משתתף שחותם על ההסכם מתחייב לשמור על סודיות באשר לתוכן הצילומים וגם לפרטי החוזה - ולא, הוא עלול להיקנס בסכום דמיוני: "המתמודד מודע לזה שהפרת התחייבותו לשמירת סודיות כאמור עלולה לגרום למפיק ו/או לגורם השידור ו/או למי מטעמם נזקים אדירים... היה ויפר התחייבותו לשמירת סודיות המידע הסודי, המתמודד מתחייב כי הוא יפצה את המפיק או את גורם השידור או מי מטעמם בסכום פיצוי מוסכם מראש על סך של חצי מיליון שקלים בתוספת מע"מ - וזאת מבלי לגרוע מכל סעד או תרופה אחרת שיש או שיהיה למפיק או לגורם השידור או מי מטעמם כנגד המתמודד על פי כל דין או התחייבות לשמירת סודיות".
כך נכתב בחוזה: "ידוע לי כי השימוש בחומר המצולם הנ"ל עלול להציג מצבי התנהגות שונים בהם אני משתתף/ת ואת הסובבים אותי ואת המעורבים בחיי, כגון רגעי אושר, כעס, ויכוח, מתח, התנהגות בעבודה, שיחות משפחתיות, שיחות חברתיות, אינטראקציות חברתיות עם משתתפים אחרים בתוכנית. ידוע לי כי אלה הם חלק בלתי נפרד מהתוכנית, ואני מצהיר שאין לי התנגדות לכך... במידה ובצילומים ייכלל נושא פרטי, שאינו חלק מהתוכנית, ושברצוני למנוע את שידורו, אודיע על כך למפיק מייד, מאחר והמפיק הבהיר לי כי לא יהיה באפשרותי להשפיע על עריכת התוכנית לאחר מכן" "הכוכב הבא" דורשת מהמשתתפים בה לעצור לאלתר את כל פעילותם ברשתות החברתיות, כולל עמודי הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם הפרטיים של המתמודדים: "לא אקים אתר אינטרנט אישי (כולל דפי פייסבוק וטוויטר וכל רשת חברתית אחרת), ואשעה כל אתר קיים (כולל פייסבוק וטויטר), במהלך תקופה סבירה אשר תיקבע על ידי המפיק", נכתב בחוזה. "זה סעיף בלתי חוקי שפוגע בזכותו של כל משתתף להמשיך ולקיים חיים פרטיים מחוץ לתוכנית", אומר צור. "ניתן לקבל בהבנה איסור להעלות תמונות מהצילומים או לכתוב על התוכנית, אבל לא מניעת הזכות לנהל עמוד בפייסבוק". מבדיקה שערכנו עולה כי חלק מהמועמדים של התוכנית ממשיכים להפעיל עמודי פייסבוק.
מתמודד שמעוניין לפרוש באמצע צילומי "הכוכב הבא" מתחייב להודיע על כך למפיקים בשלב מוקדם, כדי שבהפקה ייערכו לעזיבתו. "ידוע לי כי אני רשאי לפרוש מהשתתפותי בתוכנית במהלכה, ואני מתחייב לתת על כך הודעה בהקדם האפשרי, על מנת לאפשר להפקה להיערך לכך. פרישה מהתוכנית לא תפגע בהתחייבויותיי בהסכם זה", נכתב בחוזה.
שמונת הפיינליסטים של "הכוכב הבא" ימשיכו להיות מיוצגים בטדי הפקות, מפיקת התוכנית, למשך שנתיים נוספות, בתוספת סעיף המאפשר להפקה לסיים את ההתקשרות בהתרעה של 60 יום. אין להם שום אפשרות להחליט על סיום ההתקשרות מרצון. "אני מאשר/ת כי במידה ואסיים את התוכנית באחד מן המקומות 8-1 הסופיים בתוכנית, אהיה מיוצג בלעדית ע"י המפיק בייצוג וקידום בתחומי האמנות והבידור, המוסיקה והפרסום, למשך שנתיים מסיום התוכנית. תנאי ההתקשרות עם המפיק יהיו כמקובל בשוק לאמן במעמדי בסיום התוכנית... המפיק יהיה רשאי להודיע לי על סיום הייצוג הבלעדי קודם למועד זה, בהודעה בת 60 יום מראש".
"רשת נוקטת כל אמצעי זהירות על מנת להבטיח כי חוויית ההשתתפות בתוכנית תהא חיובית, בטוחה ומהנה לכל המתמודדים, והסכם המתמודדים, על סעיפיו הרבים, מטרתו להבטיח זאת ככל הניתן. יש לזכור כי ההסכמים ניתנים למתמודדים מראש, ויתרה מכך - ההפקה ורשת מעודדות כל מתמודד להיוועץ בעו"ד מטעמו טרם החתימה על ההסכם. רשת מאמינה בשקיפות מלאה ובנקיטת זהירות טרם חתימת המתמודד על ההסכם, ולא בדיעבד".
כתבה זו עוסקת בעל מה המתמודדים צריכים לחתום וממה הם צריכים לדאוג לגביו.
סוג החוזה שעליו המתמודדים חותמים הוא חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 מתייחס בין היתר, לאופן היווצרות החוזה, למו"מ לפני חתימת החוזה ולפגמים בכריתת החוזה. יחד עם זאת, חוק החוזים איננו מבחין בין סוגי החוזים הקיימים. לרוב קיימים שלושה סוגי חוזים עיקריים: חוזים כלליים, חוזים ספציפיים לגביהם יש תחולה של הוראות חוק ספציפיות בנוסף להוראות החוק הכלליות וחוזים אחידים (תקנון/ חוזה שמתאפיין בדר"כ בהסכם שמופץ בעותקים זהים רבים ולא מאפשר ניהול משא ומתן על הסעיפים בו). בדרך כלל החוזים עליהם חותמים המתמודדים בתוכניות הריאליטי השונות אינם מצויים תחת הוראות חוק ספציפיות והוראות חוק החוזים חלות על חוזים אלו. אך יחד עם זאת, יכול שחוזים אלו יחשבו כחוזים אחידים לגביהם יש הוראות מיוחדות.ניתן לומר, שמשתתפי ריאליטי פוטנציאלים נמצאים בעמדת נחיתות מול חברות ההפקה.האם הסכמים בין מתמודדי ריאליטי לחברות מהווים "חוזים אחידים"?
ככלל, עולה הרושם שייתכן שמדובר בחוזים אחידים בשל אופיים המיוחד והיכולת הכמעט מוגבלת של מתמודדים לשנות את ההסכמים הללו.
מהבחינה הזו, ניתן לומר, שמשתתפי ריאליטי פוטנציאלים נמצאים בעמדת נחיתות מול חברות ההפקה. כולם רוצים להשתתף, ולהפקה יש כוח/עליונות מסוימת כלפי המשתתף, שיודע שלא בטוח שיבחרו בו, והוא לוקח בחשבון שאם יתחיל לנהל מו"מ על החוזה, יש סיכוי ככלל, עולה הרושם שייתכן שמדובר בחוזים אחידים בשל אופיים המיוחד והיכולת הכמעט מוגבלת של מתמודדים לשנות את ההסכמים הללו.
אחת הטענות העיקריות המושמעות כנגד חברות ההפקה, היא ההגבלה של המתמודדים לעסוק בדברים שונים באופן עצמאי (שלא מטעם חברת ההפקה):
הסעיפים בחוזה שעליהם חשוב לתת את הדעת:
* המגבלות החלות על המתמודד לאחר תום התוכנית - בכל חוזה חשוב לשים לב להגבלות העתידיות שיחולו כשהיחסים בין הצדדים יסתיימו, בין אם בגלל הרצון שלהם להפסיק את ההתקשרות ובין אם מכיון שהפרויקט הסתיים.
*פגיעה בחופש העיסוק - אחת הטענות העיקריות המושמעות כנגד חברות ההפקה, היא ההגבלה של המתמודדים לעסוק בדברים שונים באופן עצמאי (שלא מטעם חברת ההפקה). חופש העיסוק הוא חוק יסוד, שעומד בראש הפירמידה ומעל כל החוקים במדינה ופגיעה בו יכול שתתאפשר רק במידה סבירה.
הגישה של רוב חברות ההפקה כלפי המתמודדים, היא שבזכות הבמה שקבלו, הוצעו למתמודדים ההצעות השונות ולכן זכות ההפקה להרוויח מכך. אבל, חשוב לזכור כאן את עקרון ההדדיות- מצד אחד ייתכן שאותו מתמודד באמת היה אלמוני לפני שנכנס לתוכנית, אבל מאידך ההפקה כבר הרוויחה ממנו (זמן מסך, הצבעות שמתורגמות לכסף, מפרסמים וחסויות בזמן שהתוכנית שודרה וכו'). מכאן, שהגבלה של המתמודד מתוקף טענה זו, היא בעייתית ויש בה מן הפגיעה בחופש עיסוקו.
*ההגבלה וסבירותה - רוחב היריעה של ההגבלה מבחינת תחום העיסוק. האם דינו של מתמודד "פשוט", שסביר להניח שלא היה מתקדם לולא ההשתתפות בתוכנית, הוא כדינו של מתמודד בעל מקצוע מסוים? כך, למשל, האם שף שנכנס לתוכנית, לא יוכל להצטלם לאחריה לפרסומת של חברת מזון בלי אישור וניהול של חברת ההפקה? האם דוגמנית לא תוכל להמשיך לעסוק במקצוע שלה? וכך הלאה...
*משך ההגבלה - בהנחה שמידת ההגבלה סבירה - למשך כמה זמן יהיה המתמודד מחויב לעבוד תחת ההפקה? ככל שמשך הזמן יהיה ארוך יותר, ההגבלה תהיה סבירה פחות ועלולה להוות הפרה של חופש העיסוק.
*עמידה בהתחייבות הדדית - ברוב החוזים מהסוג הזה, ההגבלה של חופש העיסוק, היא חלק מההתחייבות של חברת ההפקה לקדם את המתמודד (על תקן סוכנות). לכן, במקרים שבהם ההפקה לא עושה הכל כדי לקדם את המתמודד, הוא יכול לבקש להשתחרר מהחוזה, כדי לנסות ולקדם את עצמו לבד או באמצעות סוכנים אחרים.
*חובת השתתפות באירועי יח"צ - אחד הסעיפים בחוזים מסוג זה, הוא סעיף המחייב את המשתתפים להגיע לאירוע יח"צ שונים, בהתאם לדרישות ההפקה. זה עלול להיות סעיף בעייתי מכיוון שמצד אחד מטרת ההשתתפות היא לקדם את המתמודד (וזה הרי גם האינטרס שלו) ומצד שני, רבים מהמתמודדים חוזרים/ רוצים לחזור לאחר התוכנית לשגרת חיים, ולכן לא תמיד רוצים/ יכולים להגיע לאירועים השונים. מסיבה זו גם הסעיף הזה יבחן במבחן המידתיות והסבירות.
*פיצוי עונשי - כל חוזה מעגן בתוכו סעיף בעל אופי עונשי, שקובע פיצוי מוסכם או קנס. במקרה של מתמודדי ריאליטי, על הסעיף העונשי להיות מידתי לעצם ההפרה ולעצם ההבנה של המתמודד את המחויבות שלו - משך התקופה שבה הוא מחויב, התדירות וכו'.
*תנאי פרישה - לפני שחותמים המתמודדים על החוזה חשוב לבדוק האם ניתן לצאת מהחוזה לפני הזמן, באילו תנאים, עד איזה שלב בתוכנית ומהן ההשלכות שנגזרות מכך. סביר להניח שאם מתמודד פרש בגלל בעיה רפואית, חברת ההפקה לא תטען נגדו כי הפר את ההסכם. ביתר המקרים, גם אם מדובר במתמודד שפרש מכיון שנקלע למצב נפשי לא טוב ואף אם מדובר במתמודד שהודח על ידי ההפקה, סביר להניח שיחולו עליו המגבלות המצוינות בחוזה אך לא בטוח שהמגבלות יעמדו במבחן משפטי.
*הצהרת אמונים לתוכנית - רוב החוזים של חברות ההפקה מחייבים את המתמודדים שלא לדבר דברים רעים על התוכנית. זהו סעיף בעייתי מאוד היות שהוא מהווה בפגיעה בחופש הביטוי. הרי לא ניתן למנוע ממתמודד לדבר במידה שהוא חש שנעשה כלפיו עוול, ואם הוא ידבר למרות הסעיף, והדברים יתבררו כנכונים, הרי שלא ניתן יהיה לתבוע אותו על כך. מצד שני, ברור שיש להקפיד על אמירת אמת ולא להכפיש את ההפקה בשל חוסר שביעות רצון של המתמודד מתוצאותיו.
כדי להימנע מחתימה על חוזה שלא הובן כהלכתו, מומלץ לכל מתמודד פוטנציאלי לקבל יעוץ של עורך דין, שיפרוס בפניו את התמונה המלאה. אחרי שהבין את השלכות החוזה, יוכל המתמודד לבחור אם לחתום עליו. כדי לא לפגוע בסיכוייו להתקבל לתוכנית, המתמודד יכול לשמור את קבלת הייעוץ בדיסקרטיות, ואין בכך משום הפרת סודיות מצד המתמודד, מכיוון שמדובר בייעוץ מקצועי לגבי ההסכם שעליו עומדים לחתום
כתבה עוסקת בטיפולים הפסיכיאטרים שמתמודדי האח הגדול צריכים לעבר.
"האח הגדול" היא לכאורה תוכנית המציאות השקופה ביותר. המתמודדים נחשפים למצלמות 24 שעות ביממה, ואלה מתעדות כל צעד שלהם ומעבירות אותם אליכם, הצופים בבית. אבל רק נדמה לכם שאתם רואים הכול.
במוסף "7 לילות", חושפים משתתפים בתוכנית הריאליטי את המציאות המטרידה שמאחורי המצלמות. לפי עדויות של שישה מתמודדים ב"האח הגדול", שאותן חושף העיתונאי רז שכניק, הם קיבלו כדורים פסיכיאטריים על ידי הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ', וזאת בידיעתה של ההפקה, ששכרה את שירותיו.
בחלק מהמקרים החל הטיפול התרופתי עוד לפני שהמתמודדים נכנסו לבית "האח הגדול", והשתתפותם בתוכנית הייתה מותנת בהסכמתם בהסכמתם של המתמודדים לטיפול זה. במקרים אחרים, במהלך השהות בבית, זומנו המתמודדים לחדר האח הגדול, שם המתין להם רבינוביץ' ושכנע אותם לקחת כדורים המשמשים בכלל לטיפול בחולי סכיזופרניה. במקרים רבים לא הוסבר מהן תופעות הלוואי של התרופות שנדרשו לקחת, אלא נאמר להם שזה ירגיע, ישפר את כוחותיהם, יסייע להם לישון וכדומה. רובם מספרים על תופעות לוואי דומות כמו סיוטים בלילה, בלבול, בכי ועייפות מוגברת. יותר מכך, לפי העדויות, ד"ר רבינוביץ' לא עצר במתן טיפול תרופתי אלא אף הנחה את המתמודדים איך להתנהג בבית, כולל הוראות מפורשות למהלכים מול מתמודדים אחרים ומול המצלמה בחדר "האח הגדול".
מעדויותיהם של חמישה דיירים נוספים עולות טענות: "פגשתי את רבינוביץ' לפני הכניסה לבית", מספר דייר אחר, "הוא התנה את הכניסה שלי בהסכמתי לקחת את התרופות. הוא אמר לי 'תיקח את זה, אני רוצה לראות שנכנס לך לגרון'. כבר לפני הכניסה לבית סבלתי מתופעות לוואי. הייתי בדיכאונות. כל אחד קיבל תרופות עם הקופסה הכחולה הזו. הרגשתי כמו בבית משוגעים".
דיירת אחרת מעידה: "ראיתי את ד"ר רבינוביץ' שבוע לפני הכניסה שלנו לבית. הוא אמר לי שהוא מסמן אותי בחמישיית הגמר. בהמשך, בבית, הציע לי כדור. שאלתי, 'מה הכדור הזה?' הוא אמר לי: 'זה יעשה לך טוב, אם תקשיבי לי, את מגיעה לגמר'. כששאלתי את יורם זק (העורך) על הכדור, הוא אמר לי: 'תקשיבי, הוא הפסיכיאטר, זה יעשה לך טוב'".
מתמודד נוסף מספר: "נפגשתי עם אילן לפני שנכנסתי לבית. הוא אמר לי: 'אם אתה רוצה להיכנס, אתה חייב לקחת כדורים. הם ישלשו את הכוח שלך. אתה תהיה יותר רגוע'. הקהל חושב שזה ריאליטי. חלק מהדיירים מסוממים, מנווטים".
ואילו מתמודד אחר מתאר כיצד ד"ר רבינוביץ' ביקש ממנו לגעת באחת המשתתפות. "הוא אמר לי 'תקשיב, תיגע בה, אתם זוג יפה'. עניתי: 'מה פתאום, יש לי חברה'. אמר לי: 'זה טבעי. תיגע בה'. בהתחלה, בבית, הוא הוציא לי כדור ואמר לי: 'תיקח עכשיו'. שאלתי: 'מה אתה נותן לי?' ואילן אמר: 'זה ייתן לך כוחות'. אילן כיוון אותי בבית".
זכיינית ערוץ 2 "קשת", הפקת התוכנית וד"ר אילן רבינוביץ' מכחישים את הטענות. מ"קשת" ומהפקת "האח הגדול" נמסר בתגובה: "הטענות חסרות שחר. הפקת 'האח הגדול', מתוך מקצועיות ואחריות לרווחתם ולשלומם של המשתתפים בתוכנית, מעמידה לרשות הדיירים ליווי רפואי, במידת הצורך ובהסכמת הדיירים, בכל התחומים – לרבות בתחום הפסיכולוגי והפסיכיאטרי. ד"ר רבינוביץ', פסיכיאטר בעל מוניטין וניסיון רב, דרש וקיבל אוטונומיה מקצועית מלאה והיה הסמכות המקצועית הבלעדית לעניין מצבם הנפשי של הדיירים. שיינפיין מנסה כעת להתפרסם באמצעות הפרחת טענות משוללות כל יסוד".
ד"ר אילן רבינוביץ' מסר בתגובה: "הטענות שקריות ומופרכות. מטרת שיינפיין היא הפעלת אמצעי סחיטה ואיומים לשם התעשרות. מתן הטיפול לשיינפיין נעשה תוך מתן אוטונומיה מלאה לעריכת הטיפול המקצועי ביותר, תוך שמירת סודיות מלאה של תוכנו. נוכח הבעיות האישיות הקשות של שיינפיין, סברתי כי טובתו הרפואית היא השארתו בבית 'האח הגדול'".
בראש ובראשונה על כל מתמודד לשאול את עצמו מהו פרק הזמן הקבוע בחוזה עליו הוא עומד לחתום. החוזים עם גופי השידור והחוזים עם חברות המוסיקה כוללים הוראות הנוגעות לפרק הזמן שבהם יתקיימו הסכמים אלה, ויש לבדוק האם מדובר בפרק זמן שמסתיים במועד שידורה של התוכנית או שמדובר בפרקי זמן ארוכים יותר גם לאחר תום שידורה. מועדים ארוכים עשויים להוביל להגבלת חופש היצירה של אותו מתמודד לתקופה ארוכה ובכך אף לפגוע ביכולתו לקדם את הקריירה שלו גם לאחר שהקריירה בתוכנית הריאליטי כבר הסתיימה.
בנוסף, חשוב שהמתמודד יבדוק האם ישנן מגבלות החלות עליו במשך תקופת שידור התכנית ומה טיבן. פעמים רבות במהלך תקופת שידורה של התכנית המשתתף נדרש להימנע מהתנהגויות שונות או נדרש להגביל שימוש שהוא עושה באופן שגרתי במדיות חברתיות, ולכן יש לבדוק סעיפים אלה ולבחון את השלכות הסעיפים הללו על המתמודד וכן לבדוק האם אלו הן גזרות שהוא יוכל לעמוד בהן.
העברת זכויות היוצרים מידי המתמודד לידיו של אחר הינה קריטית בכל הנוגע לאי-יכולת השימוש של היוצרים בפרי יצירתם לאחר העברת הזכויות בה, וכן מהותית היא בכל הנוגע ליכולת הפקת ההנאה הכלכלית של היוצרים מיצירתם על דרך קבלת תמלוגים. לכן יש לבדוק האם היוצרים נדרשים להעביר את זכויותיהם ביצירות, ולאיזה פרק זמן. אם אמנם הם נדרשים לעשות כן יש לבדוק האם היוצרים עדיין יהיו זכאים להפיק הנאה כלכלית מהשימוש ביצירות שלהם ומה שיעור התמלוגים להם יהיו זכאים.
שאלה נוספת שראוי למתמודד לבדוק בהקשר זכויות יוצרים היא בנוגע לזכויות היוצרים "המוסריות" שלו. זכות היוצרים המוסרית הינה בתמצית הזכות לקבל קרדיטציה ליוצר על יצירתו, והזכות למנוע מאחר מלשנות את היצירה באופן שייעשה בה סילוף או פעולה פוגענית ביצירה שתפגע בכבודו או בשמו של היוצר. על המתמודד בתוכנית לבדוק האם במסגרת החוזים שעליהם הוא נדרש לחתום עליו לוותר על זכותו למנוע אחרים מלשנות את היצירה שיצר.
מסקנות מהמחקר:
הדילמה עלייה בחרתי לענות היא האם מה שמבטיחים למתמודדים בתכניות הראיליטי לפני שהם נכנסים לתכנית עצמה תואמים את מה שקורה במציאות.
בחקר שלי ניתחתי שמונה כתבות שחלקן מדברות על "פליטי ריאליטי" שיצאו נגד התכנית שבהם הם השתתפו, לדוגמא בכתבה של סער שיינפיין שבה הוא אמר שרוב מה שקרה בתכנית היה מבוים ותמיד אמרו לו מה לעשות ואיך לעשות ורוב הפעמים גם איימו עליו שהוא לא יודע מה הולך לקרות לו אם הוא יפרוש מהתכנית באמצע, בנוסף גם היחס המזלזל שקיבלה דנה רון מיורם זק וכל הדברים המיניים שאמר לה בנוסף, כל התלונות האלה של האנשים שיצאו נגד הריאליטי רק מראים שמה שמראים לנו בטלויזיה זה לא מה שקורה במציאות יש הרבה דברים שקורים בתכניות שאנחנו לא מודעים להם ולא יודעים שזה מה שקורה.
בנוסף הכתבות הנוספות מראות שלא כזה קל להיכנס לתכניות הריאליטי ישנם הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון כמו שאסור להם לעשות הרבה מאוד דברים וזה פוגע להם בחייהם הפרטיים גם אחרי שנגמרת התכנית.
לפי כל הכתבות שאספתי אפשר להבין כי תכניות המציאות לא כך כך מציאותיות ישנם הרבה דברים שההפקה מתערבת בה וכאשר ההפקה מתערבת זה לא הופך את התכנית לתכנית ריאליטי אמיתית.
לדעתי מה שמשודר אמור להיות אמיתי ולא בהתערבות של ההפקה, אם רוצים לעשות תכנית ריאליטי אז לא אמור להיות התערבות מצד ההפקה ולא צריך שיגידו למשתתפים מה לעשות אלה לתת להם להנות מהתכנית כפי שהיא בלי שינויים.
חקירת המאמרים עזרה לי מאוד להבנת השאלת חקר שלי. בכך שחקרתי ומצאתי את החוזים הלא הגיוניים שמכריחים את האנשים לחתום. והאנשים אשר יצאו נגד התכנית כי איימו עליהם וגרמו להם לעשות דברים שלא נאותים כל כך גרמו לי להבין שהמציאות שאנחנו תופסים כמציאות היא בעצם משחק של ההפקה כדי שהתכנית תהיה יותר מצליחה.
הנושא
בו בחרתי הוא על תכניות הריאליטי, הריאליטי הוא נושא מאוד מעניין שאותו אני אוהבת
אני ומשפחתי מרבים לראות את תכניות הריאליטי המשודרות בטלוויזיה ולפעמים הייתי
תוהה לעצמי האם באמת כל מה שאני רואה אמיתי? איך זה שבאח הגדול אף פעם לא אומרים
להם מה לעשות ותמיד יש משהו מעניין שקורה או שתמיד אם יש ריב הנושא הזה עולה
לאוויר ויוצר ריב.
שאלת
החקר שעלייה בחרתי להתמקד היא "תכניות הריאליטי מבנות מציאות או משקפות
מציאות?"
ישנם
כמה בעיות העולות משאלה זו, תחילה האם צריך בכלל התערבות של המפיקים? כי הרי אנחנו
באים לצפות בתכנית ריאליטי ולא בעלילתי ואנחנו רוצים לראות משהו אמיתי איך השחקים
הם בתור עצמם ולא בתור משתתפים שאומרים להם מה לעשות ואיך להיות ועדיין קוראים לזה
תכנית ריאליטי אבל מצד שני אם לא תהיה התערבות של ההפקה לא יהיה מעניין, אנשים לא
יחזרו לריב שקרה לפני המון זמן ככה סתם או שיעשו מזה כזה עיניין מול הטלוויזיה. אם
המפיק לא יתערב לא יהיה "אקשן" והרייטינג ירד והתכנית לא תצליח.
אחרי
חקירות רבות שהראו שבמשך השנים תכניות הראיליטי נהיו יותר יותר מפוברקות ולא
אמיתיות, ישנה התערבות רבה מפי ההפקה והיא גורמת לאנשים לחשוב דברים שלא קורים
בכלל במציאות וגם מהכתבות שחקרתי מפורסמים אמרו שהם רצו לעזוב את התכנית אבל תמיד
אמרו להם שלא יפרשו כי אולי יקרה להם משהו.. סוג של איומים כלפיהם.
לדעתי
כל מה שמצאתי פשוט מזעזע אם חשבתי שתכניות הריאליטי אולי טיפה לא אמיתיות אז אחרי
כל הממצאים שמצאתי בהחלט שהריאליטי לא כמו שחשבתי.
אם
הייתי יכולה הייתי אומרת לכל ההפקות שלא ינסו לעשות הכל בשביל רייטינג הם יוכלו
להתערב אבל לא להגיע למצב שאנשים הורסים את הבריאות שלהם וההפקה זו שעושה את זה
ומחמירה את זה יותר ויותר.
